דנינו, משה

בן סול ומסעוד, נולד בחודש אוקטובר 1928 בחיפה. בילדותו למד בבית-הספר "יסוד הדת" ואחרי סיימו את לימודיו נאלץ לעבור לחיי עבודה מחמת מצבם החומרי הדחוק של הוריו. תשוקתו העזה והמתמידה ללימודים וכשרונותיו עוררוהו להמשיך בלימודים. ואכן, בשנת 1944, בהיותו בן 16, נרשם לגימנסיון-ערב "אבן פינה" והתכונן לבחינות-הבגרות מטעם ממשלת ארץ-ישראל. משה עבד במשרדו של עורך-דין ידוע בחיפה כי משאת-נפשו היתה ללמוד את תורת-המשפטים ולהיות עורך-דין. משה היה בן מסור להוריו והקדיש את כל מרצו למשפחתו ולהשכלת אחיותיו הצעירות, אולם בו בזמן לא משך ידו מפעולה ציבורית. בעודו נער צעיר הצטרף לשורות הגדנ"ע והיה פעיל מאוד גם באגודת צעירי הספרדים בחיפה. חבריו הוקירוהו על מסירותו הרבה לתפקידיו ועל הרוח הטובה שהפיץ על סביבותיו. עם פרוץ מלחמת-העצמאות התנדב בין הראשונים. הוא השתתף בהגנת חיפה ואחרי זמן קצר הצטרף לחטיבת הנגב ונטל חלק פעיל ביותר בהגנת היישובים המבודדים בנגב. בימיו האחרונים שימש כצלף. "אינני פוחד מהמוות כשם שהמוות אינו פוחד ממני", – כתב באחד ממכתביו. ואכן, באומץ-לב יצא לקרב ונפל כשבת-צחוק על שפתיו, ביום א' בתמוז תש"ח (8.7.1948) בהתקפת האויב המצרי על אחד ממשלטי נירעם. נקבר בנירעם. ביום כ"א בכסלו תשי"א (30.11.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.