דנינו, משה

משה, בן רנה ואברהם, נולד ביום ו' באלול תש"י (19.8.1950) בחיפה. הוא סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "בת-גלים" בחיפה ואחרי-כן עבר ללמוד בפנימיית בוייאר בירושלים. הוא הצטיין בביטחון עצמי, בכושר החלטה ובכושר מנהיגות. היה אהוב על חבריו ומעורה בחיי החברה. היה חובב ספורט על כל ענפיו. בפנימייה הרבה לשחק בעיקר בכדורגל ובכדור-סל. בענף זה הצטיין בזריזותו ובלהטוטיו שובי-העין והיה אחד מעמודי התווך של נבחרת בית הספר. הוא היה ישר ובעל חוש צדק. בבית הספר היה שובב ואהב לבצע מעשי קונדס, שכן היה בעל חוש הומור מפותח. הוא אהב לעזור לזולת והיה נוח ונעים הליכות בחברה. בתום שתי שנות לימוד בירושלים, חזר לחיפה והמשיך את לימודיו בגימנסיה ביאליק, במגמה ההומנית. מורתו להיסטוריה כתבה עליו: "משה הגיע אלינו בכיתה י"א. הוא הסתגל מהר לחבריו החדשים, מפני שהיה נער חברותי ואוהב אנשים. הוא היה ער, מלא מרץ, שובב ומלא חיים. הוא אהב את חיי בית-הספר, למרות שלא הרבה להתאמץ בלימודים – – – באחד הוויכוחים בשיעור אזרחות, נסבה השיחה סביב נושא עיירות הפיתוח. הוא סבר שזכות המדינה לחייב אנשים צעירים בעלי השכלה, מורים, רופאים ומהנדסים, להתיישב בעיירות הפיתוח. הוא טען שרק פעולה כזאת עשויה לשנות את המצב בעיירות אלה. כמו כן סבר שמיזוג הגלויות יפתור את בעיותיה הקשות של המדינה – – -". אולם אהבתו הגדולה הייתה לים. הוא בילה שעות רבות על שפת הים והשתעשע בשחייה, בצלילה, בדיג ובמשחק הרקטות. משה גויס לצה"ל במחצית אוקטובר 1968 והוצב לחיל השריון. בתחילה היה ביחידת סיור. אחרי-כן עבר קורס מ"כים חרמ"ש וכעבור זמן נשלח לקורס קצינים. בסיום הקורס נשלח להדריך בקורסי מ"כים חרמ"ש. גם בצבא היה בחור עליז, שמח ונעים הליכות והיה מקובל על פקודיו. בתחילת אוקטובר 1971 שוחרר משה מהשירות הסדיר בדרגת סגן-משנה. הוא התקבל ללימודים במכינה לטכניון. נקשר בקשרי ריעות אל חבריו הלומדים. גם לאחר שנת המכינה ולאחר שהחליט להמשיך ללמוד באוניברסיטת חיפה, נשמרו קשרי הידידות עם רעיו הישנים. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים וצו הגיוס בושש לבוא היה חסר סבלנות ותמה מדוע לא קוראים לו. כשהגיע הצו מיהר לבסיס העורפי של היחידה. כשהגיע ומצא שמחלקתו אינה מוכנה עדין, ירד עם המ"פ לחפש את החטיבה הנלחמת בסיני. כל ימי המלחמה היה שמח ומתבדח כהרגלו. אנשים שהכירוהו זמן קצר בלבד, זוכרים את חיוכו ואת מילות העידוד שלו. ביום כ"ה בתשרי תשל"ד (21.10.1973) נשלח עם מחלקתו להלחם על מוצב "חמוטל". בראש הכוח הפורץ עלה לכיוון המוצב ולפתע חל קלקול בנגמ"ש שלו. הוא נשאר לתקן את התקלה ושוב פרץ קדימה ואז נפגע הנגמ"ש פגיעה ישירה והוא נהרג. משה הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות.