דנין, אילן (אילני)

בן צביה ושמעון, נולד ביום כ"ג באב תשי"ח (9.8.1958) בירושלים. אילן גדל במושב אורה, שבהרי ירושלים. את לימודיו הוא החל בבית-הספר האזורי "הרי יהודה", וסיימם בבית-הספר המקצועי בבית-שמש. כשהיה ילד, כבר נחלץ להושיט יד עוזרת לבני משפחתו אם בטיפול בעיזים שגידל סבו, אם בניכוש עשבים שוטים וסיקול אבנים בגינה שטיפחה אמו ליד הבית, או בלול התרנגולות. אבל גם זרים ואנשי המושב נהנו מטוב ליבו של אילן, ומנכונותו לעזור. בעת לימודיו, הוא עסק הרבה בספורט, ומקום של כבוד בחדרו תפסו גביעים ותעודות הצטיינות על זכיות במקומות ראשונים – בעיקר בריצות. כמו כן היה אילן חבר בקבוצת הכדורגל של המושב. אילן גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1977, והתנדב לשרת בחיל-הצנחנים. הוא עבר את הטירונות הקשה ואת קורס הצניחה, ושובץ בגדוד לוחמים. עם גדודו השתתף אילן באימונים ובפעילות מבצעית, ונטל חלק במבצע ליטני. הוא עבר בהצלחה קורס מ"כים, הוחזר לגדוד, ושובץ בפלוגת הרב"טים – הפלוגה המסייעת. גם בחייו הצבאיים, כמו באזרחיים, הושיט אילן תמיד יד עוזרת ותומכת לכול. חבריו זוכרים אותו כחבר טוב שעזר לזולת, עליז וטוב-לב, בחור צנוע שתמיד חייך ולא התלונן מעולם. ביום ט"ז באב תשל"ט (9.8.1979), ביום הולדתו ה-21, נפל סמל אילן בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים. הוא השאיר אחריו הורים, שתי אחיות ושני אחים. משפחתו הנציחה את זכרו בבית-הכנסת במושב. כמו כן, יצאה לאור חוברת המתארת את דמותו ואת חייו הקצרים. במרכז מושב אורה, שבו שאף להמשיך ולחיות, הוקמה אנדרטה לזכרו מעוצבת בצורת מחצית הכנף של סיכת הצנחן.