דניאל, גואל
בן חנה ויחזקאל. נולד ביום י"ט באדר תשל"ז (9.3.1977) בקרית שמונה. בן זקונים להוריו. אח לאילנה, נורית, גבי, דליה, אורי ודוד. גדל והתחנך בעיר הולדתו, ושנות לימודיו הראשונות עברו עליו בבית-הספר היסודי 'תל חי'. גואל היה ילד יפה, בהיר וזהוב שיער, שקט וביישן, בעל רצון לעזור ולהושיט יד לסובביו. בהיותו בן שש חלתה אימו, חנה, וכאשר היה תלמיד כיתה ח' היא נפטרה. בעקבות מחלת האם נטל גואל חלק בעבודות הבית, והצטיין במיוחד בבישול ובאפייה. כמו-כן סייע בטיפול בסבתא שהתגוררה עם המשפחה והיה אחראי לביצוע התשלומים במועדם. למרות הקשיים המשיך והתמיד בלימודיו בבית-הספר התיכון המקצועי 'מרכז נוער' במגמת מכונאות, וסיים שתים-עשרה שנות לימוד בהצלחה. גואל גילה רצון לשרת ביחידה קרבית, אולם עקב בעיה רפואית לא הסתייע הדבר ובשלהי חודש יולי 1996 גויס גואל לשירות חובה בצה"ל, הוצב בחיל-החימוש ושירת כמכונאי רכב. ביום כ"ז באב תשנ"ז (30.8.1997) נפל גואל בעת שירותו והוא בן עשרים. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין בקרית שמונה. הותיר אחריו אב, שלושה אחים ושלוש אחיות. משפחתו הנציחה את זכרו בבית-הכנסת 'שערי רצון' בקרית שמונה. הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף אמנון ליפקין-שחק, כתב למשפחה במכתב התנחומים: "גואל שירת כמכונאי רכב בסדנת קרית שמונה של יחידת החימוש המרחבית 'הגולן והגליל' בפיקוד הצפון, עת טבע במהלך חופשה. גואל תואר על-ידי מפקדיו כחייל ממושמע ומסור, שהפגין מוטיבציה גבוהה לשירות הצבאי וגילה עצמאות במילוי תפקידו. גואל בלט בצניעותו, עזר וסייע לסובבים אותו בכל עת, והיה אהוד ומקובל בקרב מפקדיו וחבריו כאחד." מפקד היחידה שבה שירת גואל הוסיף וכתב: "גואל התבלט בצניעותו ובחריצותו וביצע משימותיו באופן עצמאי. יחד עם חבריו ליחידה תרם גואל את חלקו בהגנה על יישובי הצפון. ליווינו את גואל מתחילת דרכו בסדנה והיתה לנו הזכות לראות כיצד התפתח במישור המקצועי והיווה דוגמה ומופת לחיילי הסדנה כולה."
