דניאלי, עמוס

בן רבקה ויצחק, נולד ביום א' באייר תרפ"ט (11.5.1929) במושבה רחובות. חקלאי בן חקלאי. הוא סיים בית-ספר עממי ובית-ספר תיכון למסחר. מנעוריו התקשר לטבע ולבעלי-חיים, עבר את הארץ לאורכה ולרוחבה, ומצלמה בידו, והתקשר קשר אמיץ לנוף המולדת. עמוס חלם על התיישבות אי-שם בגליל. "מי שגדל עם הצמח לא יפקירנו בשעת צרה" – היה אומר. עוד בהיותו בבית- הספר העממי הצטרף ל"מכבי הצעיר", היה חבר הגדנ"ע מגיל 12 ואחר-כך חבר ה"הגנה". היה גבה-קומה, ספורטאי מובהק והצטיין בכוח פיסי רב, אך מעולם לא ניצל את כוחו הרב לרעה, להיפך, הוא עזר לחלש ולכושל והיה מדריך ורע נאמן לחבריו. לאחר שסיים את חוק לימודיו חזר לבית אביו והתמסר לעבודה חקלאית. יחד עם אחיו הקים מכוורת. גם לאחר התגייסותו היו ימי-החופשה המעטים קודש למשק החקלאי. בחודש דצמבר 1947 גויס גיוס מלא. אולם גם קודם-לכן, מאז החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ, עמד על משמרתו. פלוגתו, פלוגת חי"ש (שצורפה אחר-כך לגדוד בחטיבת "גבעתי"), היתה מגויסת לסירוגין בליווי שיירות לירושלים. עם גיוסו המלא נשלח לכפר אוריה המבודד. עמוס השתתף בפעולות-סיור רבות ובהעברת אספקה על-גבי פרדות לנקודה הנצורה מחולדה הרחוקה ממנה כדי 12 קילומטרים. עמוס השתתף בהדיפת התקפת הכנופיות על כפר אוריה והצטיין באומץ-לב ובקור-רוח. מאוחר יותר הועבר לנחלת גנים והשתתף בפיצוץ בסיס הכנופיות בבית אבו-ג'ביין אשר משם ערכו הערבים את התקפותיהם על עורק התחבורה החשוב, "דרך הביטחון" ממקווה ישראל לראשון לציון. עמוס סיים קורס מ"כים ובראש כיתתו השתתף במבצע "חמץ" לכיתור יפו, בהתקפה על העמדות הערביות ליד הכפר תל-א-ריש במבואות יפו ושם נפל, ביום י"ט בניסן תש"ח (28.4.1948). על אף החיפושים המרובים לא נמצאה גופתו. חבריו הוציאו לזכרו חוברת "יד לעמוס" בעריכת הסופר עבר הדני. מצבה לזכרו הוקמה בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים. החלל הינו מקל"ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.