דניאלי, טימור (“דני”)
בן ברקאס ונסרה. נולד בחודש ניסן תש"ח (אפריל 1948) בעיר קרמנשה אשר בפרס. בגיל עשר עלה לארץ עם הוריו. המשפחה הגיעה לעכו וטימור למד שם עד כיתה ד' בבית הספר על שם הרב קוק במעברת נפוליון ואחר כך בכיתות ה' ו-ו' בבית הספר "רמב"ם". מתוך רצון לעזור לאביו בפרנסת המשפחה, בת עשר הנפשות, עבר למוסד "פילדלפיה" בעכו כדי ללמוד מקצוע וכעבור שנה יצא לעבודה כברזלן. היה מדריך ספורט בבית הספר "ביאליק" בעכו. את חובתו למולדתו חשב לקדושה יותר מחובותיו למשפחתו אף כי היה מסור ונאמן לה. בגלל מצב המשפחה הקשה הוצע לו להיות משוחרר משירות צבאי אך הוא דחה את ההצעה בכל תוקף ובאוגוסט 1966 גויס והתנדב לחיל הצנחנים. עוד לפני שסיים קורס מ"כ פרצה מלחמת ששת הימים והוא נקלע לקרב באמצע שירות החובה שלו. הוריו חרדו מאד וכשהציעו לו לחפש דרך שלא להשתתף בקרב ביקש מהוריו לבל יחזרו על דבריהם באמרו: "אם אני ועוד כמוני נעשה כך – מה יהיה עתיד המדינה? כולנו צריכים להיות יחד, בלב אחד; כך נוכל להתגבר על אויבנו". גם משימתו האחרונה היתה מתוך אהבה למולדת והתנדבות לעזרת אחים. בקרב שנערך על מוצב "עלי מונטאר" ביום הראשון לקרבותיה, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), נפגע אחד הטנקים שלנו והיה צורך דחוף לחלץ מתוכו צוות החיילים הפצועים. טימור התנדב למשימה מסוכנת זו ובשעה שהיה במרחק מה מהטנק הבוער התפוצץ על ידו פגז שפגע בו וכך מצא את מותו. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה. זכרו הועלה ב"יסודות", הבטאון של הסתדרות פועלי הבניין, כן הונצח שמו בספר "לזכר קדושים" שהוציאה עיריית עכו לזכר הבנים שנפלו.
