דנוך, שמעיה אביחי

בן צביה ואברהם. נולד ביום י' בטבת תשל"ה (23.12.1974), באשקלון. ביתו של דנוך היה בית מסורתי; הוא התחיל לימודיו אצל ה"מורי" ב"חדר", שם למד תורה ותלמוד, המשיך בבית- הספר היסודי הממלכתי-דתי "הרמב"ם", ובתום לימודיו היסודיים התקבל כתלמיד בפנימייה הצבאית "אור עציון", שבמרכז שפירא. אביחי היה חניך תנועת "בני עקיבא" ובמהלך הזמן גם הדריך בתנועה זו. עוד בהיותו בבית-הספר היסודי השתתף בהצלחה בחידוני תנ"ך, איזוריים ומחוזיים, והשתייך לחוג "בנח"ת" (ראשי תיבות, "נוער חובב תנ"ך") חוג בו עסקו בלימוד תנ"ך ובשעשועים של חידוני תנ"ך. אביחי התמסר לפעילות ספורטיבית ענפה, שיחק טניס, כדורסל, כדורגל, ועסק באתלטיקה קלה. חבריו כינוהו "חי", מפני שהיה נער תוסס ובכל מקום בו הופיע היה הרוח החיה, החוליה המקשרת בין חבריו הרבים. הוא היה אחד מאותם "יפי הבלורית והתואר", יפה נפש, מכניס אורחים להפליא, גומל חסדים בצנעה ובענווה. תמיד ריחף חיוך על שפתיו. הושיט עזרה לתלמידים חלשים והתנדב לעזרת משפחות נזקקות ועולים חדשים. כשהתבגר, התנדב לערוך "סדר" של ליל פסח לאסירים בכלא. הרעות היתה בעיניו כנה ואמיתית, ואהבת אנוש היתה אהבה ללא גבולות. אביחי היה מסור להוריו ולבני משפחתו. הוא נמנע מלקבל כסף לבילוי מהוריו. לפני שהתגייס לצה"ל עבד בעבודות מזדמנות רבות – כמציל בבריכת השחייה בקיבוץ חפץ חיים, כפועל בשיפוץ בתים, ואף שימש כמורה מחליף. בכסף שהשתכר נסע עם חבריו לטיול ביוון ורכש לעצמו מערכת סטריאופונית, בה אהב להאזין למוסיקה. בתחילת דצמבר 1992 התגייס אביחי לצה"ל. כבוגר הפנימייה הצבאית, הועלה עם גיוסו לדרגת רב"ט והוצב לשרת ביחידה נבחרת בחטיבת גולני, פלוגת "עורב". כשנה וחצי שירת ביחידה זו. הוא לקח חלק בפעולות נועזות, עליהן נודע להוריו רק אחרי נופלו. במהלך שירותו נשלח לקורסים מקצועיים מקדמים, הצטיין בהם והועלה לדרגת סמל. הוא היה מועמד לקורס קצינים. ביום כ"ה בתמוז תשנ"ד (4.7.1994), נפל אביחי בקרב בלבנון. בן תשע עשרה וחצי היה בנופלו. לאחר מותו הועלה לדרגת סמ"ר. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין באשקלון. השאיר אחריו הורים, שני אחים – חננאל ואבשלום, ואחות – אריאלה- ידידה. אבשלום אחיו סיפר בהספדו, כי אביחי שאף משחר ילדותו לתרום למדינה וצעדו הראשון היה ההצטרפות לפנימייה הצבאית "אור עציון". גאה היה כשקיבל את כנפי הצניחה ומאושר היה כשחבש את הכומתה החומה של חטיבת גולני. במכתב תנחומים למשפחה כתב הרמטכ"ל אהוד ברק: "שמעיה אביחי נהרג מירי מחבלים לעבר מוצב ריחן. הוא היה מפקד צוות 'עורב' בגולני, ותואר על-ידי מפקדיו כחייל אחראי, שהיווה דוגמה ומופת לחבריו; היה בוגר בנפשו ובעל אמונה, שאף לצאת לקורס קצינים ותרם רבות לצוות ולפלוגה". מפקד חטיבת גולני, אל"מ משה קפלינסקי, כתב עליו: "אביחי התגייס לצבא לאחר שסיים את לימודיו בפנימייה הצבאית 'אור עציון'. בזכות הידע הצבאי שרכש, בגרותו ואמונתו בצדקת הדרך, הפך לדוגמה ומופת לחבריו ולצוות מיד עם הגעתו לפלוגה. תרומתו היתה נדבך חשוב מאוד לאורך מסלול האימונים המפרך, בדרך להכשרת לוחמי פלוגת 'עורב'. שמחת החיים של אביחי, החיוך שלא מש מפניו גם ברגעים הקשים, היו חומר דבק חברתי לחיילי הפלוגה והפכו למרכז החיים החברתיים בצוות ובפלוגה. אביחי היה מיועד לצאת לקורס קצינים במערך חיל הרגלים. שאיפתו היתה להיות מפקד מחלקה ב'עורב', לגדל טירונים ולהופכם ללוחמים ברוח גולני – לוחמים הראויים לחבוש את הכומתה החומה, אותה אהב כל כך. ביום התקפת המחבלים היה אביחי קשר-מפקד פלוגה. תחת אש כבדה רץ לחגור את ציודו ונפגע בפגז". ספר תורה הוכנס לזכרו לבית הכנסת בו נהג להתפלל עם משפחתו.