דנגור, אברהם

בן סבינה ואליהו. נולד ביום י"ב בסיוון תשט"ו (2.6.1955) ברחובות. בן-זקונים להוריו. למד בבית-הספר היסודי 'יהודה הלוי' בתל אביב והמשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון-החקלאי 'שפיה'. הוא היה בחור רגיש, נעים הליכות, צנוע ובעל אינטליגנציה גבוהה. אבי אהב את משחק הכדורגל ואהבה נוספת היתה לו: כתיבת שירים. הוא הרבה לכתוב שירים ואף קיבצם בספר, שיצא לאור בחייו. חוברת נוספת של שיריו הופיעה לאחר נפילתו ובעזבונו שירים רבים שלא כונסו. נושאי שיריו: אהבה למשפחה, אהבה לחיים, משוט בארץ, שירי מחשבות והרהורים: "גם שמי יימחק / אני מוכן לזה / מאז ומתמיד. / אך עד שיעבור זמני, / אנצל זה הזמן / להטביע בזה המקום את חותמי". אבי גויס לצה"ל במאי 1973 ולאחר הטירונות הוצב לשרת כחובש קרבי. הוא השתתף במלחמת יום-הכיפורים בתפקיד חובש קרבי ואת יתרת שירות החובה עשה באותו תפקיד ביחידת חיל-השריון. בחודש יוני 1976 השתחרר משירות החובה וכצעירים רבים יצא לתור את העולם בצי הסוחר. לאחר שלוש שנים חזר והחליט לקשור את גורלו בצה"ל ובחיל-הרפואה. הוא התנדב לשירות הקבע ושירת כאחראי מרפאה, אחר נשלח לקורס קצינים וכשסיימו שירת בבסיס ההדרכה של חיל-הרפואה. כפי שמעיד עליו מפקדו, קצין רפואה ראשי, תא"ל פרופ' יהודה דנון: "תמיד ראיתי לנגד עיני בחור עניו וחייכני, המגלה מסירות עילאית לתפקידו, מוכן להקדיש מזמנו שעות מעבר למקובל, מתנהג באדיבות ותורם כה רבות לשמירת אווירה טובה בקרב חניכים, מדריכים ומפקדים". כקצין, שירת אבי במדור ביקורת, ולאחר-מכן עבר לפיקוד הצפון בתפקיד קמב"ץ ביחידת חיל-הרפואה. אבי נשא לאישה את חברתו ג'וליה ובשנת 1986 נולדה בתם דולי. מתוך רצון לשרת ביחידת-שדה מבצעית, הגיע ליחידת הקישור ללבנון, יק"ל, בתפקיד קצין ארגון רפואה. הוא הצטיין בתפקידו ועקב כך המליץ אלוף פיקוד הצפון לקדמו בדרגה בקיצור פז"מ, מדרגת סגן לדרגת סרן. ביום ט"ו בכסלו תשמ"ח (6.12.1987) נפל אבי בעת שירותו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחולון. השאיר אחריו אישה, בת, אם, שתי אחיות – יהודית וכרמלה ושני אחים – משה ויעקב. הוא קיבל תעודת הוקרה וכבוד על שירותו בקבע. רעייתו הוציאה חוברת לזכרו ובה דברי חברים ואסופה משיריו.