דן (דהאן), יעקב

יעקב, בן סימה וליאון, נולד ביום י"ט באדר ב' תש"ח (30.3.1948) בסלה שבמרוקו. בשנת תשי"ד (1954) כשהיה בן חמש, עלתה משפחתו לארץ והתיישבה בירושלים. בשל אדיקותו של האב למד יעקב בבית-הספר היסודי-דתי "דורש ציון" בירושלים. על אף ציוניו הטובים, נאלץ יעקב לוותר על המשך הלימודים ולצאת לעבודה כדי לסייע בכלכלת המשפחה ברוכת הילדים. כבר בגיל ארבע-עשרה, כשיצא יעקב לעבודה בפעם הראשונה בחייו, ניכרו בו אותן תכונות שאיפיינו אותו גם בשנים של בגרותו: כושר עבודה לא רגיל, מרץ בלתי נדלה ושאיפה תמידית לחידושים ולהתקדמות. סיפר אחיו נסים: "יעקב לא עמד אפילו רגע אחד בחייו על מקום אחד. תמיד היה צועד קדימה, קדימה". מתוך חיפושיו אחר הרפתקאות ושינויים חדשים לבקרים, ניסה יעקב את ידו בעבודות שונות ורבות: הוא עבד במכון הגיאולוגי בירושלים, עבד כפועל בקטיף, כשוליה בנגריה, במסגריה ובמאפיה ואף בעבודות בניין שונות. לזמן מה ירד לאילת, שם עבד במפעלי תמנע. יעקב היה אוהב חברה מאין כמוהו. היו לו חברים בכל קצות הארץ וכולם שמרו לו אמונים. בכל מסגרת חברתית היה יעקב מקור שמחה ועליזות. הוא אהב לבלות בכל רגע מחייו ונהג לומר: "אם לא אבלה עכשיו – אז מתי?" ולבילוייו היה מצרף חברים או בני משפחה – ומשלם הכל מכיסו הנדיב. כשם שאהב את חבריו, כן אהב את משפחתו – את אחיו ואחיותיו ובמיוחד את אמו. לאם קרא בשמה הפרטי והתייחס אליה כאל חברתו הקרובה ביותר. יעקב הבין מהו נטל גידול ילדים ותמיד עזר לאמו, כדי להקל עליה את המעמסה. יעקב גויס לצה"ל במחצית פברואר 1966, הוצב לחיל הרגלים ועבר בהצלחה קורס מ"כ רובאים וקורס מ"כים. הוא נטל חלק במלחמת ששת הימים. בשלהי אפריל 1968 שוחרר יעקב מהשירות הסדיר, וחזר לביתו ולעבודותיו. זמן קצר לפני שפרצה מלחמת יום הכיפורים, נקרא יעקב לשירות מילואים. הוא הוצב במעוז "מפרקת" שעל שפת תעלת סואץ. ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), כאשר תקפו המצרים את המעוזים הקדמיים, ישב יעקב בעמדת הפריסקופ. במכשיר הקשר הודיע שחיילים מצרים מתקדמים לקראתו וכי אזלה לו התחמושת. לאחר דקות ספורות נדם מכשיר הקשר. יעקב נפל. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבהר-הרצל. השאיר אחריו הורים, שישה אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יעקב לחם בגבורה רבה ונפל בהגינו על חבריו ועל ביתו אשר בעורף. בתקופת שירותו עמנו בגדוד, מצאנו בו תכונות של אדם ולוחם למופת". לזכרו של יעקב דן תרמה המשפחה תשמישי קדושה לבית הכנסת "רמב"ם" בירושלים.