דמתי, יוסף

בן אהובה ואברהם, נולד ביום י"א בניסן תשי"ז (12.4.1957) בתל-אביב. יוסף למד בבתי-הספר היסודיים "התקוה" ו"חורב" בתל-אביב. כבן למשפחה דתית בחר להמשיך את לימודיו בישיבה התיכונית בכפר גנים שליד פתח-תקוה, המשלבת לימודי חול בלימודי קודש. יוסף שקד על לימודיו והצטיין בהם. בתקופת לימודיו נתגלה בו כשרון ציור; הוא גם הצטיין בספורט וזכה בכמה מדליות-זהב בתחרויות שבהן ייצג את בית-ספרו. יוסף גויס לצה"ל במחצית יולי 1975 ובחר לשלב את שירותו בלימוד תורה. הוא נתקבל לישיבת ההסדר בקרית-ארבע ואת הטירונות עשה במסגרת הנח"ל. לאחר הטירונות הועבר ליחידת שריון. ארבע שנים הקדיש יוסף לישיבה ולצה"ל. שירותו היה ללא רבב ובתעודת השחרור מהצבא הסדיר נרשמה התנהגותו כטובה מאוד. הערכת מפקדו הייתה: "חייל טוב מאוד ומסור". בתקופת שירותו הוענקו לו אות השירות המבצעי ואות הטנקיסט. במחצית יולי 1979 שוחרר יוסף מהשירות הסדיר ולאחר שסיים מכינה ריאלית באוניברסיטת בן-גוריון, החל ללמוד באוניברסיטת בר-אילן במגמת סוציולוגיה וחינוך. כדי לממן את לימודיו עסק בהדרכת נוער בישיבה בכפר-גנים, ובמסגרת פרויקט פר"ח שימש חונך לילד משכונת התקווה בתל-אביב. יוסף לא הסתפק באי-תלות כלכלית. הוא אף מימן את לימודי אחיו באוניברסיטה ועזר בפרנסת הבית. יוסף ניחן בכושר התמדה, אהבת הזולת וענווה. היה ביישן ונחבא אל הכלים. סבלנותו הרבה ורצונו העז להצליח עמדו לו במבחנים רבים. עם פרוץ מלחמת שלום הגליל נקרא יוסף לשירות מילואים פעיל. ביום י"ט בסיוון תשמ"ב (10.6.1982), נפל רב"ט יוסף בקרב בלבנון והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. השאיר אחריו הורים וארבעה אחים. בתיקו האישי נרשם: "עשה וביצע את כל שהוטל עליו בשקט, בצניעות ובצורה מדויקת, עם כל הלב. עזר לחבריו והיה אהוד עליהם". במכתב התנחומים למשפחה האבלה, כתב מפקדו: "דמתי היה איש-צוות מקצועי ומסור ותמיד עשה את עבודתו בשלמות ובצנעה – באימונים ובמלחמה". משפחתו הנציחה את זכרו בהכנסת ספרייה תורנית על שמו לבית-הכנסת בישיבת כפר-גנים שבה למד והדריך. ישיבת ההסדר "ניר" בקרית-ארבע הוציאה לאור עלון מיוחד, "עלוני ממרא", ובו דברי הערכה והספד על ארבעת תלמידי הישיבה שנפלו במלחמת שלום הגליל, וביניהם יוסף, וכן דברים מפרי עטם והגיגיהם.