דמתי, אורלי
בתם הבכורה של רבקה ושאול, נולדה ביום כ"ד בחשוון תשכ"ד (11.11.1963) בחדרה. אורלי החלה את לימודיה בבית-הספר היסודי "אחד העם" בחדרה והמשיכה בבית-הספר "בילו" בנחליאל. העצמאות והמרדנות שבה הניעו אותה להמשיך וללמוד מחוץ לבית. את כיתה ט' היא למדה בפנימייה בכפר חסידים, אך נאלצה לעזוב והתקבלה לפנימיית "הודיות". גם כאן היה קשה לה להסתגל למשטר ולמשמעת, והיא חזרה לבית הוריה. את שתי שנות התיכון האחרונות למדה אורלי בבית-הספר התיכון "תחכמוני" בחדרה. אורלי הייתה שובבה ופעילה מאוד בחיי החברה. היא למדה ריקוד אצל יהודית שויצר, שימשה שנה אחת כחונכת לילדים רכים בשנים, ושנה אחת הקדישה את שעותיה הפנויות לעבודה בבית-החולים "הלל יפה", שבו נולדה. אורלי הרבתה לעסוק במלאכות-יד שונות: סריגה, רקמה ותפירה. לפני גיוסה, היא עבדה כמחצית השנה בחברת "אמנונים" לעבודות עפר בחדרה. אורלי גויסה לצה"ל במחצית מרס 1982, ולאחר הטירונות הוצבה בחיל-הקשר. פינוי מתיישבי ימית, שבו השתתפה, השאיר בה משקע חזק, והיא הפכה לרצינית ומיושבת יותר. חלומה היה לתרום לחברה, והיא שקלה הצטרפות לקורס קצינות. ביום ג' בסיוון תשמ"ב (25.5.1982), נפלה אורלי בעת שירותה והובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחדרה. היא השאירה הורים, שלושה אחים ושתי אחיות. במכתב תנחומים למשפחה, ציין מפקדה כי "בתקופה הקצרה בה שירתה, נתגלתה כמוכנה לעזור, לסייע ולעשות הכול על-מנת שמפקדיה, חבריה והיא עצמה יהיו שבעי-רצון ושמחים בפועלה". הוריה תרמו לזכרה פנס לבית-כנסת בחדרה, וכן הוציאו לאור בעזרת חברתה ירדנה חוברת זיכרון לדמותה.
