דמרי, מאיר

בן פנחס ושושנה. נולד ביום כ"ה בתמוז תש"ח (5.7.1948) בטוניס שבטוניסיה. בשנת 1952 עלתה משפחתו ארצה. למד בבית הספר היסודי בעיירה שלומי שבגליל המערבי, ובבית הספר התיכון האזורי שבסביבה. בגלל קשיי פרנסה ובגלל המצב החומרי בביתו נאלץ לנטוש את לימודיו ולעזור לאביו בפרנסת המשפחה הענפה. היה נער חביב, מקובל על החברה והתבלט בה. הוא אהב לעזור לזולת וסייע לכל נזקק שבעיירה. מתוך טוב לב ורצון לעזור, התנדב לכל מיני עבודות עזרה ותיקונים במושב. הוא התייחס בכבוד למבוגרים, וכל תושבי המושב אהבוהו. הוא אהב להתעסק בכלים מכניים שונים, ולאחר יום עבודה מפרך הקדיש מזמנו לאימון הילדים והנוער הצעיר. מטעם תנועת המושבים נשלח לקורס של מדריכי ספורט במכון "וינגייט". הוא עסק בענפי ספורט שונים כגון: כדורגל, כדורסל וכדורעף. הוא התייחס ברצינות לכל תפקיד שהוטל עליו ועשה אותו בנאמנות וביכולת רבה. מאיר גויס לצה"ל בנובמבר 1967. מפקדו העיד עליו כי נהג למלא כל תפקיד ברצינות, במסירות והעיקר במהירות. הוא אהב לבצע כל דבר במהירות – אם בנהיגה, אם בדהירה על סוסים ואם בביצוע משימות. לאחר תקופה ארוכה של שירות כקצין רכב בחיל ההנדסה, הכניס מאיר שינוי רב משמעות באחזקת הרכב ובמשמעת הנהגים. ביום כ"ח באב תשכ"ט (12.8.1969) נפטר. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנהריה. ביום ה"שלושים" לפטירתו, כאשר יצאה המשפחה ליחידתו, סיפרו עליו פקודיו שהוא היה אחד ממש"קי הרכב החביבים עליהם, אף על פי שהיה תקיף ונהג בהם ביד חזקה מאוד, כי ידע לעזור להם ולעמוד לימינם בשעת מצוקתם. מפקדיו העידו עליו, שלא ידעו חיילים מלאי מרץ, כישרון ורצון טוב לעבודה כמותו.