בן אביגיל וג'ראר. נולד ביום כ"ח בתשרי תשמ"ו (13.10.1985) בנתניה, אח בכור ליובל ושובל. כאשר עלה לכיתה א' בבית-הספר היסודי "בן-גוריון" בנתניה, כבר ידע לקרוא ולכתוב. אושר היה ילד חכם ונבון, התחנך לערכים ולמוסר לתפארת כל אם ואב. את לימודיו סיים בהצלחה רבה בבית-הספר התיכון העירוני המקיף "ש"י עגנון" בנתניה ובידו תעודת בגרות מצוינת. מאז ומעולם נמשך אושר לספורט על כל גווניו. הוא השקיע רבות בשיפור כושרו הגופני, פיתח את הגוף והשרירים ולא פסק להתעמל. מדי יום רץ שישה קילומטרים לאורך חוף הים ואת כל אימוניו עשה לפי הכתוב בספרים – הקפיד על נשימות נכונות ועל שחרור שרירים לאחר פעילות. גם לאחר גיוסו דאג לשמור על רמה גבוהה של כושר גופני. אושר היה רציונליסט בנשמתו, עם שתי רגליים על הקרקע. בשעות הפנאי נהג לקרוא ספרים ששיקפו ראיית חיים מציאותית ומעשית. כציוני משכמו ומעלה, גילה מוטיבציה גבוהה מאוד לשירות הצבאי וחלם להיות טייס. סמוך לגיוסו עבר את מבדקי הטיס והתקדם בתהליך. משנשר, עשה את כל המאמצים על-מנת להתגייס ליחידה קרבית לוחמת שכן שאף לשרת כלוחם ולתרום ככל יכולתו. אושר התגייס לצה"ל בסוף חודש נובמבר 2003, יצא לגיבוש של הגדודים והתקבל לגדוד "חרוב" שבחטיבת כפיר. לכל אורך שירותו נתן את המיטב, היה חייל מצטיין ונערץ בעיני כל סובביו. הוא השלים את מסלול הטירונות המפרך והממושך ובזכות היותו חייל מצטיין נשלח לקורס מ"כים. בסיום הקורס החל לפקד על טירונים אך בתום הטירונות של חייליו ביכר לשוב ולשרת כחייל רגיל, כי רצה להיות "כמו כולם"; צניעותו של אושר הלכה לפניו והוא התקשה לתת פקודות לאחרים. הוא היה בחור דייקן ואסתטי, אהב יושר ואמינות. אושר תיכנן תוכניות רבות להמשך חייו. הוא שאף להמשיך ללמוד וחלם לנסוע לחו"ל עם החברים מהצבא. אך חודשיים בלבד לפני סיום השירות נגדעו באחת כל תכניותיו. ביום כ"א בתמוז תשס"ו (17.7.2006) נפל אושר בקרב בשכם. לפנות בוקר נכנס כוח של לוחמי גדוד "חרוב" לקסבה של שכם במסגרת פעילות למעצר מבוקשים, ובהם מחבל מתאבד שהתכוון לצאת לפיגוע באזור השרון. לקראת סיום הפעולה, בארבע וחצי לפנות בוקר, הופעל על הכוח מטען צד רב-עוצמה. אושר ספג בגופו את מרבית הפגיעות, הרסיסים וההדף, ונהרג במקום. עוד שישה מחבריו נפצעו. חילוץ הנפגעים התנהל תחת אש; מאוחר יותר הסגיר עצמו המחבל המתאבד לידי צה"ל. לימים, חיסלו חיילי גדוד "חרוב" את המבוקש שהכין את המטען שממנו נהרג אושר, בדיוק במקום שבו נפל. אושר היה בן עשרים-ואחת בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בנתניה. הותיר הורים, אח ואחות. בעיזבונו נמצאה ברכה שכתב לאמו לרגל יום הולדתה, שאמור היה להיחגג כעבור חודש. וכך כתב אושר: "לאמא היקרה שלי: מזל טוב ליום הולדתך הארבעים-ואחת. רבים הדברים לתאר את אהבתי אליך, אם רק תדעי את גודל אהבתי אליך! למי שיצר אותי, למי שלימד אותי את דרכי החיים, למי שדאג לי כשהייתי חולה, למי שידע להרים אותי כשהייתי למטה, למי שידע להעניק לי חום ואהבה, למי שהתגאה בי גם כשלא היה מגיע לי. למי שהגן עליי וגונן עלי בחום ואהבה. לך תודה." התקשורת הכתובה והאלקטרונית סיקרה בהרחבה את האירועים בשכם ובכתבות שנתפרסמו בעיתונות נכתב רבות על אושר. משפחתו קראה לחנות הפרחים של המשפחה על שמו: "פרחי אושר", וכדברי אביו: "אושר היה מלאך, הפרח של הבית." הספיד את אושר אחיו, יובל: "אושר היה בן אדם מיוחד. כל אחד היה רוצה אח כמוהו. הוא ידע לכבד ולתת אהבה יותר מכל אחד. היינו קרובים, חברים טובים. כשקצין העיר הודיע שאושר נהרג, הייתי בהלם. יהיה לי קשה בלעדיו. עכשיו הוא משגיח עלי מלמעלה." עודד, חבר מהצבא, אמר: "אושר כשמו כן הוא. הוא נתן הרבה אושר לחבר'ה מסביב." עידו, חברו של אושר לפלוגה, סיפר: "אושר היה בן אדם צנוע ופשוט, אבל האיש הכי טוב שהכרתי בחיים שלי. ההורים שלו יכולים להיות רק גאים בו – היה להם את הבן מספר אחת בארץ. הוא היה עוזר לצעירים מהמחלקה שלו, וכשהם היו עולים לשמירה הוא היה שותה איתם קפה. תמיד צוחק, כל הזמן שמח, ותמיד מרגיע את כולם שיהיה בסדר." חבר אחר נפרד מאושר: "עברו כבר כמעט שלושה שבועות ועדיין קשה. בלי הקפה שלך, בלי המבטא המצחיק שלך, בלי הצחוקים שהיו תמיד איתך, בלי הרעל והציונות שהיתה לך. והכי הכי חשוב, קשה לנו בלעדיך! היית יותר מחבר, היית אח, אימא ומורה לחיים. פרח שנקטף בטרם עת. הזיכרונות לא מפסיקים לעלות… לא סתם נקראת אושר, כי כל אדם שהכרת או פגשת היית מסב לו אושר. אתה היית ותמיד תהיה האושר של המשפחה, החברים, הידידות ואפילו של סתם אנשים שפגשת. אולי הפצע יגליד, אבל הצלקת תמיד תישאר… תמיד תישאר לך פינה בלב וכשיעלו זיכרונות תמיד יעלה איתם חיוך, כי זה מה שהיית. אדם שמחייך, אדם שעוזר. אדם שיודע רק טוב. אני רוצה להגיד לך תודה, תודה על שנתיים ושמונה חודשים נפלאים ומיוחדים, על כיף וצחוקים, על שמחה ואושר. תודה מכל הלב… חברך לנצח!"
