דמס, קלמן (קרול)
בן יעקב ומינדל זיכרונה לברכה. נולד ביום כ"ט בתמוז תרצ"ד (12.7.1934) ביאסי שברומניה. כשהיה בן שנה, נתייתם מאמו וגדל בטיפולה המסור והנאמן של אחות-אמו, טובה, שהיתה אז נערה בת שבע-עשרה בלבד. היא שמרה על חייו ועל בריאותו של בן- טיפוחיה לאורך השנים הגורליות של במלחמת-העולם השנייה. ראשית חינוכו קיבל קלמן בבית אביו ביאסי, ולאחר-מכן בבוקרשט. בן ארבע-עשרה היה קלמן, כאשר זכה להגיע לחופיה של ארץ- ישראל, במסגרת עליית-הנוער בסוף מרס 1948 – היינו, בעיצומה של מלחמת-השחרור ובעלת חבלי הלידה רוויי-הדמים של המדינה, שעתידה היתה לקום כעבור חודש-וחצי. הילדים הובאו כקבוצה לכפר-הס שבגוש תל-מונד וחולקו בין המשפחות במקום. בגורלו של קלמן נפל היקלט במשפחת יעקובי, והוא זכה ליחס מסור, אשר יצר קשר תמידי בינו לבין בני-המשפחה. שנתיים למד קלמן בבית-הספר שבכפר-הס. בינתיים עלו גם אביו ואמו החורגת לארץ, והוא החליט לצאת לעבודה, כדי שיוכל לסייע להם להסתדר במקום החדש. הוא התגורר יחד עם הוריו במעברת מחנה-דוד שבחיפה ועבד בעיר במקצוע המסגרות. באפריל 1952 גויס קלמן לצה"ל והוצב לחיל-הרגלים. אחרי שעבר קורס-מ"כים, עלה לדרגת טוראי-ראשון. קורס נוסף העניק לו דרגת סמל. בינתיים נשא לאישה את בחירת-לבו פאני, והם בנו את ביתם הראשון במושב יכיני בדרום. קלמן חתם על שתי שנות-שירות בצבא-הקבע ושימש כמא"ז ניר-משה (שובל) בדרגת-ייצוג של סגן. במהלך הזמן נולדו לזוג שתי בנות. משהשתחרר מן הצבא, עבר קלמן עם משפחתו לפתח-תקוה והתחיל לבנות את חייו האזרחיים. הוא היה מטבעו אדם פעלתן, ערני וחרוץ. במידותיו התרומיות קנה אמונם וחיבתם של כל הבאים אתו במגע. לפיכך, לא התקשה להסתדר במקצוע שחבר בו – הטקסטיל. הוא לא הסתפק בניסיון המעשי שצבר בעבודתו בשני מפעלים ולמד את המקצוע בקורסי-ערב במכללת 'שנקר' שברמת-גן. בקורסים של המכון לפריון העבודה והייצור השתלם בניהול מפעלי-טקסטיל. כאשר נפתח מפעל 'פולגת' בקרית-גת, התחיל לעבוד בו בתפקידי ניהול ועבר עם משפחתו לאותה עיר. כאן עסק גם בהדרכה ובהכשרת צוותי-עבודה חדשים. מתוך חיפוש אחר אתגר וקידום נוסף עבר קלמן לעבוד במפעל 'כיתן' שבבית-שאן. שוב העתיק את מקום-מגוריו – הפעם לעפולה. הוא דימה בנפשו, כי הגיע אל המנוחה ואל הנחלה, ועתה יוכל לקצור את פרי עמלו הקשה, אך בא הגורל והתאכזר לו ולמשפחתו. קלמן עשה מדי-שנה שירות-מילואים פעיל. מחי"ר עבר לחיל-השריון, ואחרי-כן לחיל- התחזוקה. הוא השתתף בכל המלחמות – ממבצע-קדש ועד למלחמת יום-הכיפורים. בצבא ידעו להעריך ולהוקיר את אופיו הנוח, את יושרו, את הגינותו ואת מסירותו למשפחה – תכונות ששימשו דוגמא ומופת לחבריו. כאשר נקרא במחצית נובמבר 1978 לשירות-מילואים נוסף, נפל בעת מילוי תפקידו בצפון הארץ, ביום ב' בכסלו תשל"ט (1.12.1978). הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבעפולה. השאיר אחריו אישה, שתי בנות ואב.
