דמסט, יוסף

בן מרים-חיה וחיים, נולד בשנת 1919 בעיר טרנוב, פולין וגדל בבית שומר דת ומסורת. בגימנסיה העברית שבעירו התחנך חינוך לאומי והיה חבר בתנועת הנוער "השומר הדתי". כשסיים את חוק לימודיו התכונן לעלות לארץ, אולם מלחמת-העולם השנייה שפרצה, מנעה ממנו לעשות זאת. עם חבריו לתנועה נמלט לאזור הכיבוש הסובייטי בפולין ומשם עבר לווילנה, שהיתה בידי הליטאים. בווינה היה עסקן פעיל בחוג החלוצים הדתיים. בשנת 1941 הצליח לבסוף להגיע ארצה. לאחר שהות קצרה בקבוצה הדתית "אברהם" החל ללמוד באוניברסיטה העברית. כאן הצטרף לקבוצת הסטודנטים "יבנה", שיצאה לעיר העתיקה כדי להעלות את רמתו של היישוב הישן שלה. יוסף התמסר לפעולה חינוכית בקרב הנוער, השתלם בקורס למדריכי קייטנות, ואירגן מועדון לנוער. באוניברסיטה למד תחילה פילוסופיה, אחר-כך עבר למחלקה לפיסיקה ולמתמטיקה ועם ייסוד המכון לחקלאות ברחובות – היה מתלמידיו, לאחר שהגיע למסקנה כי החקלאות היא כאן העיקר, שעליו מושתת קיום האומה ובניין הארץ. יוסף אהב את הארץ והירבה לטייל בה. הוא התמסר ללימודיו, התמחה בענף המטעים וסיימם בהצטיינות. נושא עבודת- הגמר שלו היה "ההבדלים בתפוח הגדל בשפלה ובאזור ההר בארץ-ישראל". בתקופת לימודיו עבר הכשרה חקלאית מעשית במושב שדה יעקב ואף תרם את חלקו בעבודה באחד הקיבוצים בדרום הארץ. כן שימש כמורה למדעי הטבע בסמינר למורים של "המזרחי" בירושלים. דמותו היתה רבת-גוונים. היה קרוב לספרות הדתית ועם זה היתה קרובה ללבו גם הספרות המודרנית; באותה ההתלהבות התמסר ללימוד דף גמרא ולפתרון בעיה מתמטית סבוכה. איש-פעלים היה, "נאה דורש ונאה מקיים" היתה סיסמת חייו. איש האמת והשלמות. בעל רגש דתי עמוק, מקפיד בשמירת המצוות ויחד עם זה סובלני כלפי אנשים הנוהגים אחרת. יוסף קשר את גורלו בגורל כפר עציון. בשנת 1946 נשא שם אישה ולאחר סיום לימודיו התיישב בכפר ישיבת-קבע. היה מועמד לשמש מדריך אזורי למטעים מטעם מחלקת ההתיישבות של הסוכנות ובגלל התחלת המצור על הגוש לא יצא הדבר לפועל. יוסף היה חבר ב"הגנה" מאז בואו לירושלים והשתתף בהגנה על הגוש מיומה הראשון של המלחמה ועד ליום האחרון של המערכה. בימי המצור נטל עליו יוסף את המשימה לארגן פעולות תרבותיות ענפות ורב-גוניות בכפר עציון ובשאר נקודות הגוש. הוא אירגן וניהל שיעורים, חוגי לימוד, סמינריונים, הרצאות, מסיבות והצגות במידה שלא היתה שכיחה עד אז בגוש. פעולה זו עזרה רבות לעידוד רוחם של חברי הגוש הנצור. כמו-כן היה חבר פעיל ומפעיל ב"וועדה ההלכתית", שתפקידה היה לברר שאלות שונות אשר התעוררו תכופות מחמת המצור וצורכי המלחמה ואשר בגלל הניתוק לא יכלו לבררן בעזרת מוסד רבני מוסמך. ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948) נפל על משמרתו בהתקפה האחרונה על כפר עציון, עת נכבש הכפר על-ידי כוחות הלגיון וערבים מקומיים. השאיר אחריו אישה וילד. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.