דמבובסקי, שלמה

בן טובה ויצחק. נולד בשנת (1918) בפולין ובשנת 1921 עלה עם הוריו לארץ-ישראל. המשפחה התיישבה בטבריה, מקום שם סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי. אחר-כך עבר לחיפה ובה המשיך לימודיו בערבים, ובשעות היום עבד לפרנסתו .בגיל שש-עשרה התגייס לארגון ה"הגנה" וכעבור שנה התמנה למדריך והיה למפקד קשרים וצוערים. בשנות מאורעות הדמים 1936-1937 היה נוטר. בשנת 1942 נענה לקריאת מוסדות היישוב העברי והתגייס לשרת בצבא הבריטי, במסגרת חיל ההנדסה R.E.M.E)) וכעבור זמן קצר שימש שם כמדריך בדרגת סמל. לימים כתבה חברה על אותה תקופה בחייו: "…התלהבותו למקצוע ולשירות בצבא לא ידעה גבול, אף כי היה זה צבא זר ואולי דווקא בשל כך. תמיד דיבר [על כך] שצריך להוכיח לזרים את יכולתנו כיחידות גאות ומגובשות. שיידעו שאיננו יהודים עלובים מהגולה המרכינים ראש". בזכות כשרונותיו ויכולתו להפעיל בני-אדם התמנה עד מהרה אחראי לבית מלאכה ואחד התפקידים הבולטים שהוטלו על יחידתו היה להסב מכוניות מטיפוסים שונים למכוניות אמפיביות. אחר-כך נשלח לקורס קצינים, סיימו בהצלחה ומילא תפקידים בארגון פעולות ספורט וסעד. עד מהרה התקדם בסולם הפיקוד והגיע לדרגת קפטיין (סרן). לקראת שיחרורו מן הצבא תכנן להקים מטעם מוסדות הישוב קואופרטיב למכונאות בשביל חיילים משוחררים אולם לא זכה להגשים את תכניותיו. בי' בניסן תש"ו (10.4.1946), בעודו בשירות הצבאי ובמילוי תפקידו, נהרג במצרים בתאונת דרכים. הוא הובא לקבורה בהר הזיתים בירושלים. הניח אשה, שלושה אחים ואחות.