דלוגי, דניאל (דני)
בן חוה וצבי, נולד ביום י"ג בסיוון תרפ"ו (26.5.1926) בתל-אביב והתחיל ללמוד בבית-החינוך בעיר. את לימודיו העממיים סיים בקרית עבודה (חולון), אחר-כך למד חרטות בבית-הספר על שם מכס פיין ויצא לעבוד במקצועו. מגיל 11 היה חבר ה"הגנה" וסיים קורסי מ"כים ומ"מים. הוא נתחבב על חבריו וחברותיו כידיד, כמדריך וכמפקד כאחד, וכל כיתה ביקשה שהוא יהיה מפקדה. החובה וטובת פקודיו קדמו אצלו לנוחותו האישית. כושר התמצאותו בכל המצבים נסך ביטחון בלב ההולכים איתו. משימות שדרשו יתר ידיעה ואחריות העדיף לבצע בעצמו וללכת בראש על אף הסכנה. בראשית מלחמת-העצמאות שירת כלוחם ומפקד בחטיבת "גבעתי" והשתתף בהגנת חולון, בפיצוצים וחבלות בתל א-ריש ובהגנת בת ים. בייחוד הגדיל לעשות בפיצוץ "הבית האדום" שבתל א-ריש, שמקלע ה"שפנדאו" אשר על גגו זרע מוות בחולון. זו היתה משימה "בלתי-אפשרית", ודני הוכיח באומץ-לבו כי בפעולות למען המולדת אין בלתי-אפשרי. זמן-מה השתתף עם פלוגתו (כסמ"פ) בפעולות בירושלים ובהרטוב וחבריו-פקודיו מספרים עליו נפלאות על האומץ והתבונה שנתגלו בו. עת עברה החטיבה לדרום נלחם בחצור, ניצנים, אשדוד, מגדל וגת נגד הפולש המצרי עד כדי אפיסת כוחות. הוא יצא לחופשת-נופש קצרה וחזר אל הקרבות בנגב. יחידתו נאחזה בגבעה 69 שממזרח לכביש החוף כדי לחסום את תנועת המצרים בו. הגבעה נתפסה ב8- ביוני 1948 והכוח החל להתבצר בה. ביום ג' בסיוון תש"ח (10.6.1948) הנחיתו המצרים הפגזה כבדה על המשלט ולאחר-מכן הסתערו עליו כוחות חיל-רגלים בסיוע שריוניות. אש האויב גרמה לנפגעים, להתמוטטות העמדות ולפגיעה בכלי הנשק. בלחץ האויב נסוג הכוח מהמשלט, ובנסיגה בשטח הפתוח נפגעו לוחמים נוספים. בקרב זה נפל. רק כאשר חזרו השבויים מהשבי המצרי נודע מפיהם כי דני נפל בקרב ההוא ביום ג' בסיוון תש"ח (10.6.1948). מאוחר יותר הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.
