דישון, בנימין

בן שרלוטה ויוסף דויטש, נולד ביום ט"ז באדר תרס"ט (9.3.1909) בווינה, בירת אוסטריה והיה הצעיר בין עשרת אחיו ואחיותיו. סיים את לימודיו בבית-ספר יסודי ותיכון בעיר הולדתו. כאשר החליט על המשך לימודיו באוניברסיטה התקשה לבחור בין מיגוון רחב של תחומי התעניינותו. לבסוף החליט ללמוד כימיה וסיים את לימודיו בהצטיינות באוניברסיטה של וינה וקיבל תואר דוקטור. בנעוריו הצטרף בנימין לתנועת-נוער ציונית-סוציאליסטי ולפעילות בתנועה זו הקדיש את רוב זמנו הפנוי; הוא למד עברית ואת תולדות הציונות וכאשר רכש לו ידע בנושא – הירצה עליו באוזני חבריו בני גילו. בנימין עלה לארץ-ישראל בשנת 1938, הצטרף ל"הגנה" ונתקבל לעבוד במכון "זיו" ברחובות, שלימים הוסב שמו למכון ויצמן למדע. באותה תקופה נשא לאישה את אירנה שעבדה כאסיסטנטית בתחנה לחקר החקלאות ולזוג נולדו שני ילדים. בנימין היה איש משפחה חם ואוהב. חביבותו וטוב-לבו שבו את לב האנשים שפגש במרוצת חייו. בצעירותו כתב ביומנו בין השאר כי ברצונו לתכנן את גורלו, לשלוט בחייו ולהשאיר עקבות חיוביים, בונים ופעילים. את מטרותיו הגשים בעודו בחיים; בנוסף לעיסוקו המדעי הקים יחד עם הציירת נעמי סמילנסקי חוג לציור ואמנות ברחובות ולביתו באו מרצים שהרצו על נושאים מגוונים. בנימין חקר ופירסם עבודות בעלות ערך מדעי חשוב בכימיה אי-אורגנית ובכימיה של החומרים הפלסטיים. בצד ההתעמקות במדע הטהור עסק גם במדע שימושי: ייצור חומרים פלסטיים אי-אורגניים שאינם דליקים. בין היתר פיתח תהליכים להפקת ברום ממלחי ים-המלח, להתפלת מי-ים, למיחזור גומי משומש ולייצור לוחות דמויי עץ מחומרים צמחיים. פרופסור חיים ויצמן נהג להיפגש עם המדען הצעיר לעתים מזומנות, לשוחח איתו על עבודותיו ולהתרשם מהישגיו המדעיים. ביום ב' באדר א' תש"ח (12.2.1948), שעה שנסע באוטובוס לרחובות, עלה הרכב על מוקש. בנימין נפצע אנושות ונפטר בבית-החולים; הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי ברחובות. השאיר אחריו אישה, בת – מיכל, בן – גיורא ומשפחה ענפה. בשלושים למותו הספיד אותו פרופסור ארנסט ברגמן, שאמר בין השאר: "אחת הסגולות האופייניות של ד"ר דישון היתה מסירותו לארץ ומסירותו לעבודה… איבדנו אותו בתקופה של חבלי משיח. למשפחתו ולנו – חבריו – תצמח נחמה כשתהיה הארץ הזו בנויה בשלום". חבריו נטעו על שמו מאה עצים ביערות הקרן הקיימת לישראל.