דירהלי, יוסף

בן פדל ורחל. נולד ביום י"ט בטבת תש"י (7.1.1950) בירושלים. למד בבית-ספר סן ז'וז'ט של המיסיון הצרפתי ביפו. המשיך בבית הספר התיכון "כל ישראל חברים" ברמת אביב וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון לבגרות "אנקורי". מילדותו היה משכמו ומעלה, פשוטו כמשמעו, מכל חבריו ובעל כוח גופני נדיר. רק אמו ידעה לרסן את כוחו הרב ולדרבן אותו שיפנה את מרצו לאפיקים חיוביים. הוא היה חניך בגדנ"ע אויר וחבר במועדון נוער ע"ש צ'רנר ביפו. הוא הרבה לקרוא ספרים על פעולות קומנדו, על קרטה ופיתוח הגוף וקרא במקור את ספרי אנטול פראנס, את אהבתו העזה לארץ רכש בבית-הוריו וכפי שהתבטא פעם: "בבית הספר של המיסיון לא חינכו אותי לטייל בארץ וכמובן לא להיות ציוני – – – אבל חייל טוב נמצא בצה"ל מתוך הכרה ושואף לעשות הכל בצורה הטובה ביותר, למצות את התקופה הזאת עד הסוף". יוסף התגייס לצה"ל בתחילת מאי 1968, התנדב לחיל האויר ונשלח לקורס טיס. לאחר תקופה קצרה, כאשר העניינים "לא הסתדרו", התנדב ליחידה מובחרת של חיל רגלים ושם מצא את מקומו. חוש השדאות שלו וכוחו הגופני העצום מצאו להם כר פעולה נרחב ויוסף השרה על סביבו ביטחון ושלוה. אחד ממפקדיו אמר: "טוב היה להימצא בקרבתו בקרב. היית מרגיש את עצמך בטוח יותר עמו…" במרוצת שירותו עבר יוסף קורסים שונים ובהם קורס קצינים, ושירת עם יחידתו לאורך גבולותיה הארוכים של ישראל ואף מעבר להם. על היותו חייל מצטיין נכלל ברשימת החיילים המצטיינים לשנת תשל"ב, הוזמן לבית נשיא המדינה וקיבל מהנשיא זלמן שזר מכתב הערכה. כן הוענקו לו שני עיטורים – "עיטור העוז" ו"עיטור המופת". בתיאור המעשה: שבזכותו הוענק לו "עיטור העוז" נאמרו "סגן יוסף דירהלי זינק מעמדתו, רץ אל הבית, תחת אש אויב, שהומטרה משלושה כיוונים, חילץ את הפצוע והביאו אל נקודת איסוף נפגעים". "עיטור המופת" הוענק לו על חילוץ פצוע – הפעם משדה מוקשים תוך סיכון עצמו: אבל, כפי שאמר מפקדו, "דירהלי היה קצין מעולה שעל כל פעולה יכולת לתת לו צל"ש". גם את מותו מצא סרן יוסף דירהלי בעת שחש להגיש עזרה. ביום כ"ו בחשון תשל"ג (3.11.1972) נפל יוסף בקרב. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. שר הביטחון, אלוף פיקוד הצפון, נספח צה"ל בוושינגטון (מוטה גור) ומפקדו הישיר העלו על נס, במכתבי תנחומים למשפחה, את תרומתו הגדולה של יוסף דירהלי "שהיה מגדולי הלוחמים שידע צה"ל", לבטחונה של ישראל ואת דרך חייו רבת התהילה. מאמרים לזכרו ותיאור עלילותיו נתפרסמו בעיתונות ואחד מהם ("דירהלי" לדורון רוזנבלום) אף זכה בפרס העתונאות ע"ש שווימר; בגלי צה"ל שודרה כתבה "חברים מספרים על דירהלי;" אחיינו הוציא לאור ספר שירים לזכרו בשם "היה חייל אך איננו;" ביום הזכרון תשל"ד שודרה בטלוויזיה תכנית שחלקה הוקדש לזכרו.