דיסקין, אליהו

בן יעקב ושולמית. נולד ביום ד' בשבט תרפ"ז 7.1.1927)) בתל-אביב. דור חמישי בארץ מצד אביו ואמו: בין אבות-אבותיו מצד אביו – ר' ישראל בק, ר' ישראל-דוב פרומקין (בעל "החבצלת"), ר' מרדכי ור' בנימין דיסקין (מראשוני פתח-תקוה), וסב-סבו מצד אמו – ר' יעקב זילברשטיין, מראשוני הדוברים עברית בירושלים, שהיה נודע בעיר בשם "ר' יעקב לשון-קודש". עוד בימי-לימודיו בגמנסיה "הרצליה" היה חבר פעיל ב"מכבי" וב"הגנה". בסיימו את הגמנסיה יצא לקיבוץ אפיקים לשנת-שירות כנוטר. בתום שנה זו נעשה פקיד בחברה לחלקי-מכוניות ויחד עם זה המשיך בפעילותו ב"הגנה". בראשית 1947 גמר קורס מ"כ. אחרי החלטת או"ם התגייס לפלוגות חי"ש ("גבעתי") ועמד בראש "כיתת הארזים" של חברי "מכבי תל-אביב", יצא לעמדות בחזית הדרום של העיר תל-אביב והסביבה והשתתף בפעולות-עונשין ובפיצוץ קני כנופות מקומיות ועירקיות. בראשית 1948 עבר לנגב יחד עם כיתתו ופעל בשמירה, בהבטחת התחבורה וקו-המים ובפעולות אחרות. השתתף במבצעים שונים במסגרת גדוד 54 של חטיבת "גבעתי", כגון פריצת הדרך לירושלים, פעולות נגד הלגיון הערבי שהתבסס בסרפנד, פינוי הילדים והנשים מכפר-מנחם, קרבות עם הלגיון בלטרון וכו'. הצטיין באומץ-לב ובגבורה וכמה פעמים הוזכר לשבח בפקודות-היום. עלה לדרגת מ"מ ולאחר-מכן היה לסגן ראשון. פעל בגבורה מיוחדת נגד הטור המצרי שהתקדם לאשדוד. כתום הפוגה א' יצא בראש-מחלקתו לכיבוש הכפר עירק סואידן מידי המצרים, ובחיסול עמדת-המקלע האחרונה, ביום ב' בתמוז תש"ח 9.7.1948)), נפצע ברגלו. כחודשיים שכב בבית-החולים ונשא את כאביו בדומיה וברוח טובה. אך עם התחלת החלמתו הוחל במבצע "עשר המכות" נגד הצבא המצרי והוא שב לגדודו ופצעיו טרם נתרפאו כליל. נתמנה לשלישו הקרבי של מפקד-חטיבת "גבעתי", שמעון אבידן, והשתתף בתכנון ההסתערות לגירוש הפולש המצרי. אחרי גירוש המצרים הועבר עם מפקד החטיבה לשירות במטכ"ל,באג"ם מבצעים ומונה למפקד חדר המלחמה הראשון של צה"ל. אבל כעבור חדשים ספורים, ביום כ"ח באייר תש"ט 27.5.1949)), הוציא את נשמתו בבית-החולים, אחרי שבוע של מחלה קשה, שבאה עליו כתוצאה מפצעיו במערכה ומרסיסים שנשארו באוזניו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת-יצחק.