דינר, שלום

בן לנה וברוך, נולד בפורים תרע"א (1911) בעיר קייב, אוקראינה ובשנת 1919 הביאוהו הוריו, מפליטי פרעות אוקראינה, לעיר זבאראז' שבמזרח-גליציה (אז: בפולין). שם סיים בית-ספר עממי וכתלמיד מוכשר קיבל מלגה והמשיך ללמוד בגימנסיה. בשל הצורך לעזור למשפחה הפסיק את לימודיו בתום הכיתה החמישית והלך לעבוד במספרה בטרנופול. הוא הוסיף להשתלם בעברית בשיעורי-ערב של "תרבות". בהיותו בן 12 הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" ובעת ש"הספר הלבן" של פספילד, שהגביל את העלייה היהודית לארץ, הגביר את הייאוש בקרב הנוער היהודי בגולה ודחף רבים לזרועות הקומוניזם הצטרף הוא לתנועה החלוצית "בוסליה" ויצא להכשרה לביילסקו שבקצה מערב-גליציה. בשנת 1933 עלה ארצה והצטרף לקבוצת "בוסליה", שחבריה היו במחנה ברמת השרון ועבדו עבודה שכירה. משהצטרף עם קבוצתו לקבוצת קרית ענבים עבד שנים אחדות ברפת והתמחה בעבודה זו, ואחר-כך עבר לעבוד כנהג במכוניות הקבוצה. בימי מאורעות 1936 התגייס לחיל-הנוטרים ושירת בקרית ענבים ובעטרות. במלחמת-העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי ושירת בו בשנים 1944-1946 בפלוגה 178 של חיל-הנהגים באיטליה, בגרמניה ובארצות השפלה. הוא עשה ככל יכולתו לעזור לשארית הפליטה, אך יכולתו היתה דלה מאוד לעומת רצונו העז. במכתביו משם הביע את רגשי זעמו על בגידת בריטניה בעם ישראל וקשיחותה בחסימת דרך ההצלה והעלייה לפני פליטי ההשמדה. במלחמת-העצמאות המשיך בשירותו המסוכן כנהג בהבאת אספקה לקבוצה, בהתנגשויות עם הכנופיות שהטרידו את התחבורה, בהובלת חברי פלמ"ח לפשיטות-לילה ועם חיילי חיל-ההנדסה לפריצת המחסומים בשער הגיא. באחרונה השתתף בפינוי אימהות וילדים (באותה שיירה היו גם אישתו ושתי בנותיו) מקרית ענבים לקטמון שבירושלים. בלילה שבו הפגיזו את הקבוצה כ' באייר תש"ח (29.5.1948), נהרג מפליטת כדור מנשקו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית ענבים. דפים לזכרו הוקדשו בספר "על אם הדרך, קרית ענבים במערכה".