דינר (גולדין), יעקב

בן אשר ושרה. נולד ביום כ"ו בתמוז תש"ז (14.7.1947) בתל אביב. כשהגיע לגיל הלימודים התחיל ללמוד בבית הספר על שם דובנוב אשר בעיר מולדתו וסיים את לימודיו שם. לאחר מכן המשיך וסיים את לימודיו בבית ספר התיכון העירוני א' שבתל אביב. היה חבר "הצופים" . באוגוסט 1965 גויס לצה"ל. הוא שירת במסגרת הנח"ל המוצנח והיה חייל מצויין וחבר נאמן. יעקב סופח לחטיבת המילואים של הצנחנים והשתתף במלחמת ששת הימים בשחרור ירושלים. רצונו הנחוש הוא שדירבן אותו להתאמץ ולהוכיח כי לא מידות הגוף הן אמת המידה ליכולת ובכוח זה היה לצנחן ומאוחר יותר לקצין. פעם, בשעת צניחה, נשברה רגלו אך למרות כאביו המשיך לאמן את פקודיו כשרגלו בגבס. יעקב היה אהוב על כל מי שהכיר אותו, על פקודיו ועל מפקדיו. היה לקצין מוכשר ומאוחר יותר שירת כקצין קשר בגדודו. בעל יכולת יוצאת מן הכלל היה, כפי שמפקד יחידתו ציין במכתב התנחומים לביתו, וביצע את תפקידו ללא דופי. לא היתה משימה בתחום מקצועו שלא יכול לה. יעקב לא קשר את עתידו עם הצבא כי אם התכוון להמשיך בלימודיו בטכניון העברי בחיפה. אבל לא כן רצה הגורל וביום ט' בשבט תשכ"ח (8.2.1968), אחרי ששירותו הוארך, נפל מפגיעה ישירה של טנק אויב בעמדה קדמית על גשר דמיה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. לאחר מותו הועלה לדרגת סגן.