fbpx
דינוביץ, אבשלום

דינוביץ, אבשלום


בן בתיה וחיים-ברוך, נולד בשנת 1911 בפתח תקווה. דור שלישי למייסדי המושבה (סבו, ר' מרדכי דינוביץ, עלה ארצה עם משפחתו בתרמ"ב). אבשלום למד בבית-ספר בפתח תקווה ומנעוריו היה קשור לעבודת-האדמה ועבד בכל העבודות החקלאיות במשק המשפחתי. הוא היה גם עסקן במוסדות חקלאיים. בימי שקט יחסי שמר לילות רבים על המושבה, ומלבד מעטים לא ידע על כך איש. בהתגבר פעולות האיבה עשה לילות כימים למען ביטחון המושבה. השתתף באופן פעיל ב"הגנה" ותפס בה עמדה חשובה עוד בהיותו בן עשרים. אבשלום הצטרף לחיל-הנוטרים, הועלה לדרגת סרג'נט (סמל) ופעל בחיל במשך ארבע שנים. עיקר תפקידו – הקשר עם ערביי הסביבה שהכירוהו וכיבדוהו. ערבים אלה שמרו תמיד על יחסים טובים עם פתח תקווה, אך בגידתם בשעת מלחמת-העצמאות המריצה אותו להילחם בהם. אם כי לא היה חייב-גיוס, התנדב ללחום את מלחמת-העצמאות, שירת בחטיבת "אלכסנדרוני" והועלה לדרגת מ"פ. היה שתקן ורציני ועם זה – פניו מאירות; זריז ובעל כושר-פעולה רב, בז למורך-לב, ואולם לחייליו דאג כאב לבניו. כאשר היה בגוש תל מונד וראה פרדסי יהודים מושחתים בידי ערבים – פרץ יחידי לתוך כפר ערבי ובכלי אוטומטי עשה שמות בבוזזים והשליט לזמן-מה שקט בכל הסביבה. לפני הפעולות בחזית וילהלמה וסביבתה נודע באחד ממעשיו הנועזים: הוא חדר בראש שני סיירים מתנדבים דרך קווי-המגן הערביים, 15 ק"מ בעורף האויב, והביא ידיעות חשובות שסייעו לכיבוש האזור על-ידי כוחותינו. נטל חלק במבצע "דני" ולחם עם יחידתו באזור מגדל צדק. יום לפני מותו כתב לאישתו ולילדיו: "לא יכולתי לבוא לראותכם בראותי את נאמנות חיילי ומסירותם – הם משפחתי כיום". למחרת פתחו והעיראקים בהתקפת-נגד הסתערו על מגדל צדק, אבל נהדפו. אבשלום נפגש עם מפקד האויב פנים אל פנים ממרחק של 15 מטר. ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948) נפל במגדל צדק, והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בפתח תקווה. הניח אישה ושלושה ילדים.

דילוג לתוכן