דיל, אהרן

בן מלכה ומשיח, נולד ביום ט"ו בשבט תרע"ד (11.2.1914) בעיר הראת, אפגניסטן. קיבל חינוך עממי והתחיל לעבוד. בשנת 1937 העפיל לארץ דרך איראן וסוריה ונאסר לכמה חודשים בעוון עלייה בלתי-לגלית. זמן קצר אחרי עלייתו הצטרף ל"הגנה". תחילה שירת כנוטר ואחר-כך עבד בבניין, ובלילות יצא לתפקידי שמירה. בזמן האחרון עבד בחנות ירקות בשכונת גאולה בירושלים. התאחדו בו חיצוניות נאה וטוהר-נפש. אהרן זכה להוקרתם של כל מכריו מקרב העדות האפגנית והפרסית ולקוחותיו בחנות. היה בעל מרץ רב, פעיל ומפעיל אחרים והרוח החיה במסיבות-רעים וחגיגות. ידידיו הרבים פנו אליו תמיד לשאול בעצתו והוא ידע להשפיע עליהם בנועם דבריו. היה איש-חברה מובהק ורע נאמן. כיחסו לפרט כן יחסו לכלל וערכיו. נאמן לדת ומקיים מצווה קלה כחמורה, וידע למזג תורה ודרך-ארץ עם מסירות למולדת. כשפרצה מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ התגייס מיד ל"משמר העם", ולאחר-מכן לחטיבת ירושלים. הוא מילא כל תפקיד שהוטל עליו בשמירה והגנה בשקט ובצניעות ובמלוא האחריות. לאחרונה הגן על אזור "טיפת-חלב" בבית ישראל החדשה מול שייח'-ג'ראח. לא פעם ניצל ממות בהימצאו באש צולבת ותמידית. פעם הגיע הביתה משייח'-ג'ראח לשעות חופשה קצרות וכובעו נקוב מכדור. בבוקר יום 3.6.1948 הלך לבסיסו ב"טיפת-חלב" ובדרך נפגע מרסיס פגז בריאות. הוא הועבר לבית-החולים "הדסה" ושכב שם 19 ימים. ביום י"ד בסיוון תש"ח (21.6.1948) נפטר מפצעיו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בסנהדריה בירושלים. השאיר אישה ושתי בנות.