fbpx
דיליאון, ברוך

דיליאון, ברוך


ברוך, בן דבורה ויעקב צבי זצ"ל, נולד ביום כ"ה בתשרי תרצ"ו (22.10.1935), בירושלים. הוא למד בתלמוד-תורה ובישיבת "עץ חיים" ואחרי-כן למד בבית-ספר תיכון של "בני-עקיבא" בלימודי ערב. ברוך גדל וחונך ברוח המסורת היהודית והאמונה באלהי ישראל. הוא היה בן למשפחה חרדית מפוארת, שדבקה באמונתה וחנכה את בניה לחיות ברוח המסורת היהודית. האמונה בערכי הדת היהודית לוותה את ברוך בהמשך דרכו, כקצין וכמפקד בצבא הגנה לישראל והוא הצליח להחדיר מאמונתו ומבטחונו גם בפקודיו. כשהיה ברוך בן ארבע נפטר אביו ואמו נותרה מטופלת בארבעה ילדים רכים בשנים. ימי ילדותו של ברוך היו קשים ולמודי סבל. הוא למד בבית יתומים בירושלים ואחרי שסיים את לימודיו החל לעבוד לפרנסתו. הוא עבד כחניך במשרד המסחר והתעשייה ובזכות מסירותו וחריצותו התקדם בעבודה וזכה להערכה רבה מצד מנהלי המחלקה. עם סיום עבודתו, ערב גיוסו לצה"ל, קיבל מכתב הוקרה ובו דברי שבח והערכה על תרומתו לעבודה במשרד. ברוך גויס לצה"ל בתחילת אפריל 1953 והוצב לחיל ההנדסה. הוא שירת כמדריך להנדסת שדה בבסיס ההדרכה של חיל ההנדסה. בשנת 1954 סיים בהצלחה קורס קצינים בבית-הספר לקצינים של צה"ל ובשנת 1955 סיים קורס קציני הנדסה והוענקה לו דרגת סגן-משנה. בשנת 1957 סיים את שירותו הסדיר אך כעבור שנה שב והתנדב לשרת בצבא הקבע במסגרת חיל-ההנדסה. הוא החליט לקשור את גורלו בשירות הצבא הגנה לישראל, בו שילב את כושרו הארגוני ויכולת המחשבה שלו, באמונתו העזה בכוחם של עם ישראל וצבאו להגן על עצמם מפני כל אויב. בשנת 1959 נשא לאישה את רחל, שלוותה אותו בדרכו הארוכה. יחד עמה בנה את ביתם, שבו נולדו וגדלו ילדיהם יעקב, עמית ואיילת. בתקופת שירותו הארוכה בצבא הקבע מילא תפקידי פיקוד, מטה והדרכה והשתלם בקורסים למפקדים של צה"ל. הוא שרת כקצין מטה במפקדת קצין הנדסה ראשי וביחידה קרבית של החיל ואחרי-כן היה קצין אג"מ ביחידה פיקודית של חיל ההנדסה. בתפקידיו אלו הועלה לדרגת רב-סרן. בשנת 1965 סיים בהצלחה את לימודיו בבית-הספר לפיקוד ומטה. אחרי כן נשלח מטעם צה"ל ללימודים אקדמיים וסיים בהצטיינות את לימודיו לתואר "בוגר אוניברסיטה", בהיסטוריה כללית ובהיסטוריה של עם ישראל. בשנת 1968 מונה לתפקיד מפקד גדוד הנדסה והועלה לדרגת סגן-אלוף. בשנת 1971 מונה מדריך בבית-הספר לפיקוד ומטה (פו"מ). ברוך היה איש הספרא והסייפא. הוא היה מפקד מעולה ולוחם עשוי ללא חת ויחד עם זאת, איש הרוח ותלמיד חכם. הוא ניחן בכושר חשיבה וביכולת ניתוח והבחנה בין טפל לעיקר. הוא ידע לרדת לשורשם של דברים, היה בעל זיכרון מופלא ויכולת נדירה לתהות במהירות על מהותם של דברים. כמפקד התגלה כבעל כושר ארגון מנהיגות, ניחן בשלוות-נפש ובקור רוח והשרה אווירה של ביטחון על פקודיו. הוא ראה את הטיפול בבעיות הפרט כייעוד וכשליחות למפקד בצה"ל ועל כן התעניין בבעיות שהטרידו כל חייל מחייליו. הוא היה בקי בבעיות היום-יום של פקודיו, הפך להיות איש שיחם ואמונם וסייע בפיתרון בעיות סעד ובטיפול במשפחות החיילים. הוא היה איש מקצוע מעולה, בקי בתחומים רבים, גם של חיל ההנדסה וגם של האפסנאות, הקשר והחימוש. כמדריך בבית-הספר לפיקוד ולמטה, התגלה כבעל כושר ביטוי בכתב ובעל-פה ויכולת להקנות לחניכיו את הידע הרב שרכש. מפקדיו בחיל ההנדסה ובפיקוד הבכיר בצה"ל הכירו בכישוריו הרבים וביכולתו הגדולה וצפו לו קידום מהיר בסולם הדרגות. ביום הכיפורים נקרא למלחמה מתוך תפילת שחרית בבית-הכנסת חב"ד בפתח-תקוה, מקום שם התפלל בקביעות. ברוך שימש קצין הנדסה באוגדת השריון של האלוף שרון, והופקד על הקמת הגשר שחיילי צה"ל צלחו עליו את תעלת סואץ. הוא היה אחראי על העברת אמצעי הצליחה על מימי התעלה והשלים את המשימה שהוטלה עליו, למרות האש הכבדה שנתכה עליו ועל פקודיו והאבדות שספגו. ימים לפני כן תכנן חגיגת בר-מצווה מפוארת לבנו בכורו יעקב-צבי, שהגיע למצוות בי"א בתשרי, אך נאלץ לוותר על כך בגלל המלחמה ולא זכה לחגוג עם בנו. ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (18.10.1973), ערב יום הולדתו ה-38, נפגע ברוך בעומדו במעוז ששימש ראש-גשר לצולחי התעלה. הוא נותח בצווארו ומששבה הכרתו שוחח עם חבריו וחייליו ושאל אותם כאבא – "מה נשמע בשטח, ילדים" ואחרי כן ביקש שיודיעו בבית על היפצעו. אך זמן קצר אחרי-כן איבד את הכרתו ונפטר. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו אישה, שני בנים ובת, אם, שתי אחיות ואח. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתבו שר הביטחון, שמעון פרס, והרמטכ"ל, רב-אלוף מרדכי גור: "רמתו המקצועית הגבוהה וכן השכלתו הצבאית הושתתו על שורה ארוכה של קורסים והשתלמויות, ולא בכדי הוגדר כקצין בעל-מקצוע מעולה, יסודי, אחראי, חכם ודייקן. אישיותו של ברוך ז"ל מעמידה אותו בשורה הראשונה של קציני צה"ל. אביכם ז"ל נטל חלק פעיל ומרכזי בהקמת הגשר על תעלת סואץ, בשעות המכריעות של ההצלחה בהבקעת המערכים המצריים. אין ספק כי גבורתם והקרבתם של קצינינו וחיילינו מסוגו של ברוך ז"ל, סייעו להצלחת המשימה, אשר תוצאותיה היטו את הכף ואפשרו לצה"ל להעביר את הקרבות לשטח האויב ולהביא להכרעה במערכה". חבריו הקימו לזכרו אנדרטה דמוית גשר-ביילי, הניצבת על גבעות קולה, מזרחית לכביש ראש-העין. האנדרטה מזכירה לכל את חלקו בהקמת הגשר על תעלת סואץ.

דילוג לתוכן