דיין, שמואל

שמואל, בן שמחה ושלום, נולד בכפר-סבא ביום ג' באייר תשי"ב (28.4.1952) וכשהיה בן ארבע עברה המשפחה להתגורר בשכונת התקוה. בילדותו התאכזר הגורל לו ולמשפחתו. ההורים שכלו שלושה מילדיהם, אשר מתו בדמי ימיהם, ושמואל נפגע בשתי תאונות. באחת נקטעו שניים מפרקי אצבעותיו, כאשר שער ברזל כבד סגר עליהם ובשניה נכווה בפניו, כאשר התהפך עליו פרימוס דולק. אף-על-פי-כן גדל שמואל, או שמוליק כפי שכינו אותו, והיה לילד בריא. הוא למד בבתי הספר היסודיים "עמיאל" ו"עוזיאל" בתל-אביב ולמד לימודים תיכוניים שנה אחת. בהיותו בן חמש-עשרה יצא לעבודה, כשאר חבריו לשכונה, ושירת כנער שליחויות בבנק בתל-אביב. שמוליק היה ספורטאי מצטיין ובמיוחד היה כדורגלן מעולה. הוא היה מקובל על חבריו, גם בזכות כושר המנהיגות הטבעי שלו, וגם בזכות חביבותו ונכונותו לעזור לחבר בעת מצוקה. יותר מכל היה קשור למשפחתו – להוריו ולאחיו ולאחיותיו, והשתדל תמיד לעשות למען ביתו, שיהיה חם ונעים. שמואל גויס לצה"ל בראשית מאי 1970 והוצב לחיל השריון, שם עבר קורס רובאים חרמ"ש וקורס אימון חרמ"ש. לאחר ששירת כשנה ומחצה כאיש חרמ"ש במעוזי קו בר-לב, נשלח לקורס מ"כים וסיים כחניך מצטיין. כמ"כ, מעידים חייליו, היה מפקד קשוח בשעת האימונים ואדם חם לב בשעות שלאחר התפקיד. כשהגיעה עת שחרורו משירות החובה בראשית מאי 1973, התנדב שמואל לשרת עוד ארבעה חודשים בשירות קבע. באותה תקופה למד בבית הספר הצבאי להשכלה ע"ש "מרכוס" בחיפה וסיים את לימודיו בהצטיינות. מעודד מהצלחתו זו החליט שמואל, בהמלצת מוריו, להמשיך את לימודיו ב"בית ברל" בצופית, לקבל תעודת בגרות ולהתכונן לקראת לימודים אקדמיים בעתיד. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, מיהר שמוליק לבית השריון שביד אליהו ונרשם כמתנדב, שכן טרם הוצב ליחידה מאז השתחרר. ביום השני למלחמה יצא שמואל לבסיס דרומי ולאחר שלושה ימים נשלח עם כוח "נתי" לרמת הגולן. שמואל שימש כמפקד תא הלחימה בנגמ"ש הפיקוד. בקרבות שנערכו במובלעת הסורית ליד הכפר נסאג', ביום ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973), עלה הכוח של שמואל על מארב טנקים ושמואל נפל בקרב. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "שמואל היה חייל וחבר למופת. הוא היה מפקד בעל יזמה ורצה לתרום משהו לעם ישראל במלחמה נוראה זו. בזמן ששמואל שירת אצלנו, התגלה הן כלוחם יעיל והן כאדם וחבר". ההורים מקווים לתרום ספר תורה לבית הכנסת המקומי, להנצחת זכרו של שמואל ז"ל.