דיטשי, אברהם (ארמונד)

אברהם, בן אודט ופרג'י, נולד ביום י"ב באייר תשי"א (18.5.1951) בתוניסיה שבתוניס ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשט"ו (1955). הוא למד בבית-הספר היסודי "רמז" ואחרי-כן בבית-הספר היסודי "ארלוזורוב", וסיים את לימודיו בבית-הספר המקצועי "אורט" באשקלון. כתלמיד היה חרוץ וזכה לציונים מעולים. מטבעו היה פעיל, בעל מרץ ויזמה וקנה לו שם של רודף צדק, הולך מישרים ולוחם לאמת. במסגרת עיר הנוער, שהתקיימה באשקלון, נבחר אברהם למלא תפקידו של מהנדס העיר. אברהם גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1969 והוצב לחיל התותחנים. לאחר סיום הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס תותחנים ובקורס מפקדי-כיתות, נשלח לשרת באחת ביחידות חיל התותחנים בדרום. תוך זמן קצר נתמנה למפקד צוות ונודע כמפקד אחראי ומסור, בעל יזמה ונכונות למלא את כל המשימות שהוטלו עליו בדייקנות ובמסירות. אבי נטל חלק נכבד בכל הפעולות החברתיות שאורגנו לאנשי הגדוד. דרגת הסמל הוענקה לו זמן קצר לאחר שהגיע לגדוד ומפקדיו נבאו לו קריירה צבאית. הם שלחוהו לקורס רבי-סמלים והוא סיים אותו בהצטיינות. בתום תקופת שירות החובה שלו, התנדב לשרת שלוש שנים בצבא הקבע, התמנה לרב-סמל פלוגתי ומפקדיו העידו עליו כי מילא את תפקידו ביעילות ובנאמנות. הוא היה מסור ודואג לחייליו, לא הקפיד על גינוני משמעת, אך דרש ביצוע מדויק של הוראותיו. חרף העובדה הקשה והאחריות הגדולה, היה תמיד עליז ומלא שמחת-חיים ואהבת אדם והתחבב על כל מפקדיו ופקודיו. תוך זמן קצר נתמנה לרב-סמל גדודי. חבריו ליחידה מציינים כי ביצע את התפקידים השונים שהוטלו עליו תוך רצון עז להצליח ושאף להוכיח, כי למרות גילו הצעיר הוא מתאים למלא תפקידים הדורשים אחריות רבה. מגרעתו היחידה, כך מספרים אנשי הגדוד, הייתה יחס הקרבה החם שלו כלפי פקודיו. כיוון ש"צמח" מתוכם, לא הצליח להענישם או להציג בפניהם את דמות הרס"ר הקשוח. תמיד הגן על החיילים וגם אם נמצאו אשמים בהפרת הוראה מסוימת, ניסה להפחית מעונשם. גולת הכותרת של תפקידיו בצבא הייתה הקמת מאהל יום-העצמאות במצעד צה"ל, שנערך בירושלים. העבודה הקשה והמאומצת שהשקיע בהקמת המאהל, זכתה את אנשי יחידתו במקומות הראשונים בתחרות מאהלי צה"ל ובטור הממונע. מלחמת יום הכיפורים "תפסה" את אברהם באזור קצבייה שברמת הגולן, כשהיה מפקד תורן. הוא דאג להעברת תחמושת אל אנשי הסוללות שלחמו באויב. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), פקד על שיירה שהובילה תחמושת לכוחות הלוחמים. השיירה נתקלה בכוח טנקים של הסורים ובאש שהומטרה עליה נפגע אברהם ונהרג. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין באשקלון. השאיר אחריו הורים ושלשה אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל ראשון. כתב עליו אחיו: "לפעמים הוגה וחושב אנוכי באחי. שמו היה אבי, אליו הרגשתי לא רק כאח, אלא כחבר בעת צרה. לי הוא דאג בצעירותי, ועכשיו כשהתבגרתי, גם עכשיו צריך אני אותו וזקוק לו בקרבתי. אך עתה, דווקא עתה , קשה לי להרגישו לידי. עתה נותר לי אך לשבת לידו ולבכות על שאין הוא יכול לעזור לי".