דיאמנט, יעקב

יעקב, בן לאה ויוסף, נולד ביום כ"ב בחשון תרצ"ד (11.10.1933) בבריסל שבבלגיה, שם סיים את לימודיו בבית-ספר יסודי וגם למד עד הכיתה השביעית של בית-ספר תיכון. כשהיה בן שש-עשרה, עלה יעקב ארצה יחד עם משפחתו וסיים את לימודיו בבית הספר "תיכון חדש" בתל אביב. ג'קי (כך כינוהו מילדות בני ביתו וידידיו) היה נער צעיר מאוד כשפרצה מלחמת העולם השנייה. כיבושה המהיר של בלגיה על-ידי הגרמנים אילץ את הוריו להיפרד מעליו ומעל שאר ילדיהם, כדי להעבירם למקומות מסתור נידחים, שם לא תשיגם יד הנאצים. הקשר בין בני המשפחה נותק לחלוטין וג'קי לא שמע דבר על הוריו ועל אחיו עד לשנת 1945. בדרך נס נצלה המשפחה כולה והאיחוד מחדש עוד הוסיף והידק את קשרי האחווה והקרבה בין בניה. אמנם החיים חזרו אט-אט למסלולם הרגיל, אך ג'קי והוריו היו חדורים הרגשה שאין להניח לשגרת החיים הנוחה להרדים עוד הפעם את הרגישות לסכנת ההשמדה. באותה תקופה החל משתתף בפגישות של נוער ציוני ונעשה פעיל בשורות "גורדוניה". הרעיון הציוני כבש אותו ואת הוריו כליל והם החלו שוקדים על לימוד הציונות. כל המשפחה החלה מכינה עצמה לחיים החדשים בארץ ישראל. עקב התלהבותו ולחציו הבלתי פוסקים של ג'קי, הקדימה המשפחה את מועד עלייתה ארצה ובמרס 1949 הגיעה לחופי הארץ. תקופת הקליטה הייתה קשה. המעבר החריף מדירת פאר בבלגיה לחדר שכור בדרום תל אביב, קשיי השפה החדשה והאתגר הקשה של בחינות הבגרות, כל אלה הקשו מאוד על ג'קי את ההתערות במולדתו החדשה. אבל שום קושי לא היה עשוי לעמוד בפני אהבתו את עם ישראל ואת ארצו המחודשת. לאחר זמן לא רב כבר הכירו הכל את ה"בלגי" ולמדו לחבבו. אופיו הנוח, חיוכו השמח ונוהגו הנאה היו מובנים גם ללא עזרת השפה. חבריו ללימודים זוכרים שלאחר זמן קצר נהיה דמות מרכזית בחיי החברה בכיתה השמינית וארגן מסיבות וטיולים רבים ברחבי הארץ. ביתו של ג'קי היה מקום התכנסות ל"חברה" וכולם הרגישו בו "כמו בבית". אותה חבורה שנתלכדה בביתו של ג'קי, יצאה יחד לשירות החובה בצה"ל וחבריה שומרים על קשרים הדוקים ביניהם עד היום. יעקב התגייס לצה"ל במחצית יולי 1952 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות, השתלם בקורס למקצועות שריון, ובסיומו נשלח לקורס מפקדי-כיתות. מאחר שהצליח מאוד כמפקד, נשלח לקורס קצינים והיה בין בוגרי קורס קציני השריון הראשון של צה"ל. מפקדו הישיר מעיד עליו שהיה קצין מעולה, בעל אופי נוח וישר-לב. הוא היה בעל נסיון רב במקצועו והצליח לבנות לעצמו עמדה מכובדת במחלקה ובפלוגה, כמפקד וכפקוד. בתום שירותו הסדיר, נסע ג'קי לשרלרואה שבבלגיה, כדי ללמוד באוניברסיטה שבמקום. בסיום לימודיו, לאחר שהוסמך כמהנדס מכונות, חזר ארצה והחל עובד כמנהל חברה. בשנת 1965 נשא את חברתו יהודית לאישה וכעבור שנתיים נולד בנו ירון. במלחמת ששת הימים היה ג'קי מפקד מחלקת טנקים וזכה להימנות עם הלוחמים ששחררו את ירושלים בירת ישראל. הוא לחם נגד הכוחות הירדנים בסיוע לחטיבת הצנחנים של מוטה גור ופרטים על מהלכי הקרבות שהשתתף בהם וגם שמו – ג'קי – נזכרים בספרו של מוטה גור "הר הבית בידינו". במלחמת יום הכיפורים השתתף ג'קי בקרבות הבלימה ברמת הגולן בתפקיד סגן מפקד פלוגת טנקים. ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), נפגע הטנק שלו בקרב והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית שאול. השאיר אחריו אישה ובן, הורים ושני אחים.