דחרוג, אברהם (ישראל)

בן יחיא וסעדה. נולד בשנת תרצ"ט (1938) בעיר חוצנין שבתימן. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1949 ובכל חום-נפשו וטוהר-לבו שאף הנער להיקלט במולדת. עם ראשית התארגנותה של ההכשרה הצעירה בחצרים שבנגב הביע רצונו להצטרף אליה ומה מאד שמח כשניתנה לו האפשרות להשתלב בחיי הנוער שם. משמחתו זו האציל גם על הוריו בבקרו אותם בביתם בשיכון העולים בכפר-סבא וכן היה מעודד אותם בתקוה, כי דרך-חיים חדשה להם בארץ. עד-מהרה נקלט בקרב ההכשרה הצעירה והפליא לעשות גם בידיעות וגם בעבודה: התעמק בספרות ובשירה וכמה פרקים מכתבי מנדלי, שלום עליכם, ביאליק ואחד-העם היו שגורים בפיו; את אהבתו לעבודה גילה במסירותו לפלחה. הוא עבר עם חבריו לתל-יוסף; אמנם, כעבור זמן קצר, בשל הלחץ הכלכלי בבית-הוריו, עזב אותם, אלא שבכל הזדמנות וביקור היה חוזר ומבטיח: "אני אחזור". את שירותו הצבאי מילא ביחידת-סיירים ולאות-הצטיינות זכה בציון לשבח מנשיא-המדינה. נפל בקרב במערכת-סיני ברפיח ביום כ"ו במרחשון תשי"ז (31.10.1956). הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי וביום כ"ט בתשרי תשי"ח (24.10.1957) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות בכפר-סבא. זכרו הועלה ב"ניב הקבוצה" של חודש שבט תשי"ז. חלק מן החוברת "הם היו רעי", שהוציאו לאור חברי כפר-עזה, מוקדש לזכרו.