דז’יקובסקי, ברוך

בן סופיה ומאיר. נולד ביום ט"ו בשבט תשי"ב (11.2.1952), בעיר אורסק שבברית-המועצות. ילד שלישי מבין חמשת ילדי המשפחה, אח לרעיה, פימה, מיכאל וציפי. כשהיה בן שבע עברה משפחתו להתגורר בפולין וברוך למד בבית- ספר יהודי. כילד, הרבה לקרוא ספרים ולאסוף בולים. בגיל ארבע-עשרה עלה עם בני משפחתו לישראל והם התיישבו באשדוד. הוא עשה את לימודיו התיכוניים בכפר-הנוער "ניצנים", שם נחשב לתלמיד שקדן וטוב. תחביביו באותה עת היו האזנה לתקליטים וצפייה בסרטי קולנוע. ביום 14.4.1970 התגייס ברוך לצה"ל, הוצב בחיל-השריון ועבר קורס חובשים קרביים בכירים. בתום השירות הסדיר, ביום 14.4.1973, הצטרף לשורות צבא הקבע. באותה שנה לחם עם חטיבה 188 ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים ולאחר-מכן עבר לשרת בבסיס השריון בג'וליס כאחראי מרפאה. בשנת 1982 נטל חלק פעיל במלחמת שלום הגליל. ברוך נמנה עם בוגרי הקורס הראשון בצה"ל לחובשים טכניים ומכשירני חדר ניתוח, ובמשך הזמן עבר קורסים להכשרה חינוכית לרס"בים ובשנת 1992 סיים לימודי מינהל רפואי באוניברסיטה הפתוחה. בשנת 1977 נישא לפנינה ולבני הזוג נולדו שתי בנות: חני ושלי. ברוך, שתחביביו העיקריים היו בניית דגמי מטוסים ואפיית עוגות, היה אדם בעל חוש הומור והיווה את עמוד התווך של משפחתו. הוא יזם מפגשים משפחתיים והעניק ככל יכולתו למשפחתו. כמו-כן, אהב לטייל ברחבי העולם עם בני משפחתו. לאחר מות אמו רתם את כוחותיו למתן עזרה ותמיכה לאביו ולאחיו. במסגרת עבודתו שימש ברוך כאחראי מרפאה בבסיס "צוקי עובדה" שבדרום הארץ וסייע רבות להקמת מרפאת המומחים במקום. בנוסף, השתתף בשתי משלחות סיוע ששלחה ישראל: בשנת 1988 במשלחת הסיוע הרפואי לניצולי רעש האדמה בארמניה שבברית- המועצות, ובשנת 1994 במשלחת צה"ל לרואנדה, בבית-החולים הישראלי בגומא-זאיר, סיוע להצלת פליטי המלחמה ברואנדה. במהלך שירותו הצבאי זכה ברוך בתעודות הוקרה רבות המעידות על מקצועיותו, מסירותו הרבה והיותו מודל לדוגמה אישית. אולם, לרוב נהג להצניען ולהסתירן. ביום העצמאות תשנ"ב (1992) קיבל תעודת הצטיינות מידי נשיא המדינה ומידי הרמטכ"ל על היותו נגד חילי מצטיין, וכן זכה בתעודת הוקרה על תפקידו האחרון כנגד בכיר האחראי על מרפאת בסיס תל נוף, מרפאה אשר הצליח לשנות את פניה ולהופכה למובילה בחיל. במסגרת תפקידו כאחראי מרפאה טיפח ברוך חיילים רבים ושמר עימם על קשר הדוק גם לאחר שחרורם. החיילים מצאו בו מפקד תומך ואוזן קשבת לפתרון בעיותיהם. ביום כ"ד בתשרי תשנ"ט (14.10.1998) נפל רנ"ג ברוך דז'יקובסקי בעת מילוי תפקידו והוא בן ארבעים-ושש. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי באשדוד. הותיר אחריו אישה ושתי בנות, אב, שתי אחיות ושני אחים. שנים מספר לאחר מותו, ביום 7.5.2003, קיבלו בני משפחתו את אות מלחמת ההתשה על השתתפותו במלחמה.