בן מנשה ורות. נולד ביום י"ג באייר תשי"ב (8.4.1952) בפתח- תקוה. בגיל חמש נתייתם מאמו ולאחר פטירתה הועבר לזמן-מה לקיבוץ שדה-אליהו אל משפחת דודו. מאז בילה כמעט כל חופשה מלימודיו בקיבוץ. הוא התקשר למשק ולצורת חיי הקיבוץ הדתי. רפי גדל בבית חופשי, אולם משהגדיר עצמו כדתי, מילא את כל חובותיו ללא סייג, כפי שנהג לעשות כל דבר אשר האמין בו, בלב שלם וללא פשרות. הוא למד בבית הספר הדתי בר-אילן בתל אביב ואחרי כן למד במגמה הביולוגית בבית הספר התיכון העירוני ב' בתל-אביב ("צייטלין"). הוא היה חבר בתנועת "בני עקיבא" והקדיש לה ממיטב זמנו ומרצו. כרוח החיה של סניף צפון תל- אביב היה המנהיג של הבנים, שימש נושא להערצה ולחיקוי וחבריו כינוהו "מדריך הטיולים", "בעל לב-הזהב". כבר מילדותו הצטיין במידות תרומיות: כיבוד הורים ומשפחה, אהבת הארץ והבריות, מרץ, עומק מחשבה, פעילות וחריצות. אחרי שהיה ל"בר-מצוה" נתגבשה אישיותו במהירות מפליאה. הוא התבגר, נהיה רציני, שקול בדעתו ובריא ברוחו. הוא היה בעל חוש מעשי, חוש התמצאות וכושר תפישה. ברוב פעילותו לא הרבה לשהות בבית. תמיד היה בסניף של התנועה, בקיבוץ, או בטיול. הוא היה חזק ברוחו ובעל משמעת פנימית, דבק באידיאלים ודורש מעצמו הגשמה. כלפי חוץ ניסה להציג אופי נוקשה, אולם מי שהכירו ידע כי הוא בעל נפש עדינה. הוא אהב צדק, שנא ריב, שאף לעזור לזולת, אך לא אהב שיעזרו לו וניסה לעשות כל דבר בעצמו. הוא היה בעל קסם אישי רב והצטיין בגישה ישירה ופשטנית לעניינים ומעולם לא הסתבך בבעיות. הוא היה מסור למשפחתו ומעולם לא ויתר על נוכחות באירוע משפחתי (שמחה, ביקור-חולים או אבל) שלא כמקובל אצל צעירים. הוא התרחק מן הנוצץ ואהב את הפשטות, שבלטה גם בלבושו. מחנכו בבית הספר התיכון כתב על נכונותו של רפי לעזור לזולת: "בכיתה ט' קיבל עליו לעזור באופן קבוע לחבר נכה, במקצוע מסויים. תורנות זו שמר במשך שנות לימודיו בבית הספר התיכון ובכל התנאים". בכל הזדמנות הביע את דעתו בגנות הרדיפה אחרי מותרות. על דרישות מופרזות של חוגים מסויימים בחברה הישראלית היה אומר: "דווקא להם צריכות המגבלות של המדינה הנאבקת על בטחונה להיות ברורות ודווקא הם צריכים לשמש דוגמא לאחרים". הוא רכש ידיעות מעמיקות בתחום מדעי הטבע והיה חבר ב"חברה להגנת הטבע". הוא אהב לטייל וללמוד להכיר את הארץ בדרך זו. יחסו הרציני לעניין הגנת הטבע נדון בחוברת שיצאה לאור לזכרו ביום ה"שלושים", ובה נאמר: "לא הייתה פינה שרפי לא רצה את אבניה וחונן את עפרה". הוא היה ספורטאי מצטיין והגיע להישגים מצוינים כמעט בכל ענפי האתלטיקה הקלה ובעיקר בקפיצה לגובה ובכדורסל. הוא ייצג את בית הספר התיכון בתחרויות ספורט רבות וזכה בתעודות רבות. מורו להתעמלות כתב עליו: "הוא היה עמוד-התווך של נבחרת הכדורעף, הפיח רוח-חיים בכל, – – – נאמן לחוקי משחק הוגן, מתחשב בחבריו – – – ". חברתו כתבה עליו: "באימונים לפני תחרויות היה מתאסף קהל רב לראות את האלגנטיות שבה ביצע הפעולות באתלטיקה קלה ובפרט בקפיצה לגובה". רפי הוזמן לנבחרת-נוער במחוז תל- אביב במשחק הכדורעף, התאמן בה, אך לבסוף זנח אותה בגלל החשש לחילול-שבת בצאת הנבחרת לחוץ-לארץ. רפי גויס לצה"ל בתחילת ינואר 1971. הוא קיוה להצטרף לאחת היחידות המובחרות שיש בה בני משקים אך לאכזבתו נקבע לו פרופיל נמוך בגלל שני ליקויי בריאות כרוניים. הוא ניסה וחזר וניסה לשכנע את הרופאים כי הוא בעל כושר קרבי ולבסוף נעתרו לו והוא התנדב לשירות בסיירת קרבית. אך רק אחד-עשר חודש הספיק לשרת בסיירת שגאוותו הייתה עליה. ביום כ"ד בטבת תשל"ב (10.1.1972) נפל בקרב בפשיטה על בסיס מחבלים והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות בשדה אליהו. מפקד היחידה שלו כתב למשפחתו במכתב תנחומים: "רפי בנכם, חברנו, היה מהמעולים שבחיילינו. איפיינו אותו יושר לבו, עזרתו לחבריו, כושרו הגופני המעולה והיותו מהלוחמים הטובים שבסיירת". מפקד הפלוגה שלו כתב: "בתקופת הטירונות הבחינו בו מפקדיו שהוא יהיה אחד משלנו. יכולתו לעמוד במאמצים הגופניים הקשים כשחיוך תמידי על שפתיו, כשהוא מנסה תמיד לעזור ולעודד את חבריו, בלטה בתקופת ההתגבשות הראשונה. לאחר הטירונות, כשהגיע ליחידה, התחלתי להכירו מקרוב: במשך תקופות- אימונים קשות ומפרכות ראיתי כיצד הוא משתלב ביחידה והופך ללוחם מעולה, בעל כושר-גופני גבוה. כשחלה תקופת הניווטים הרגליים הארוכים, הביעו חיילים רבים את רצונם להיות בחוליה שלו. ידיעותיו הרבות בטבע וידיעת-הארץ הפכו את מסעות הניווט עמו למלאי תוכן ועניין. כבר בתקופה מוקדמת זו של שירותו הצבאי קיויתי שעם סיום קורס המ"כים הוא יצא לקורס קצינים ויחזור כמפקד ליחידה – – – כשגברה המתיחות בגבול הלבנון, הוטל על היחידה לבצע פשיטה על בסיס מחבלים בדרום הלבנון והיה לי ברור לגמרי שרפי הוא מראשוני היוצאים. ערב היציאה, במסדר הביקורת האחרון, שאלתיו אם הוא מוכן ובבת צחוקו הרגילה השיב לי: "בוודאי! אין בעיות". במקום שממנו יצאה היחידה לפעולה, בין מושב אביבים לקיבוץ יראון, הקימו חברי הגרעין שלו יד לזכרו: הם נטעו תשעה-עשר ברושים (כמספר שנות חייו) וביניהם הוצב גזע עץ כרות ועליו לוח נחושת הנושא את שמו, מקום ותאריך נפילתו וכן פסוקים מישעיה "הולך צדקות ודובר מישרים" "הוא מרומים ישכן מצדות סלעים משגבו;" שמו הונצח על האנדרטה לזכר הצנחנים שנפלו, שהוקמה על אם הדרך רחובות-גדרה. ליום ה"שלושים" יצאה לאור חוברת לזכרו בשם "רפי דותן הי"ד" ועלון של תלמידי בית הספר התיכון העירוני ב'-ג' "צייטלין;" ב"זרעים" הועלה זכרו וגם ב"שבולת", בטאון קיבוץ שדה אליהו, הוזכר שמו; כן הוקם לזכרו בחדר הטבע של בית הספר התיכון העירוני ב' בתל-אביב ("צייטלין") ארון פוחלצים המשמש ללימודי טבע בבית הספר; בסניף צפון תל אביב של "בני עקיבא" הוקדשה לו פינת זיכרון.
