בנם של ורדה ורן, גיא נולד בתל אביב, בבית החולים ליולדות בקריה, ביום כ"ו בטבת תשנ"ז (4.1.1997). אח תאום של יערה, שנולדה רבע שעה לפניו. כשהשניים היו בני עשר וחצי נולד האח הקטן מתן. עשרת חודשי חייו הראשונים של גיא עברו עליו במושב גבעת חן הסמוך לרעננה, ואז עברה המשפחה להוד השרון. גיא ותאומתו יערה גדלו בבית, עם מטפלת, עד גיל שנתיים. מגיל שנתיים עד גיל חמש בילה גיא ברב-גן בהוד השרון, גן עם שכבות גיל רבות בו הוא נהנה מאוד. משם הוא עבר לשנת גן חובה בגן סביון בעיר, ובתום השנה החל את לימודיו בבית הספר היסודי לאמנויות בשכונת נווה נאמן בהוד השרון. בתום לימודי היסוד המשיך גיא לחטיבת ביניים "עתידים" בעיר מגוריו, ואחריה לתיכון העירוני על שם אילן רמון, בו למד במגמת לימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה. גיא בלט מצעירותו כילד חברותי מאוד. עם השנים הוא צבר חברים רבים במעגלי חייו השונים, חברים שהבילוי איתם היה חשוב לו מאוד. על החברות האמיצה ביניהם סיפר חברו רותם, חבר מאז כיתה א': "כמעט כל החוויות שצברנו בשנות הילדות והנעורים הן קבוצתיות וקשורות לחבורת ה'אבשלומים'. רוב הזמן היינו ביחד, כחבורה. זה היה העניין החזק שלנו ומה שייחד אותנו. כשאנו באים לספר על גיא אז מאחוריו יש מטען של חיים שלמים איתנו. כל החיים שלו ושלנו היו שלובים ביחד, כמו משפחה, כמו אחים … גיא אמנם מיעט לדבר על עצמו ופחות שיתף ברגשות או במחשבות, אבל הייתה לו תכונה מיוחדת – הוא ידע איך לגרום לצד השני לדבר ולהיפתח אליו. הוא ידע להקשיב. גיא של החבורה היה קצת שונה מגיא של מחוץ לחבורה. איתנו הוא היה יותר משוחרר, הרגיש יותר בנוח, פחות חשוף. כשהוא היה איתנו כל התכונות המקסימות שלו בלטו ויצאו החוצה, בחברת אנשים אחרים הוא היה שקם ומופנם יותר". תיאר חבר נוסף של גיא: "גיא נתפס כמופנם, סגור ורציני, ולפעמים נתגלה בו גם צד שטותניק. היה לו חוש הומור ציני שרק מעטים הבינו אותו. יחד עם זה היו בו עוד רבדים. גיא היה מאוד עמוק, אולי יותר מכולנו. כשהוא נפתח והיה מדבר איתנו הוא היה יורד לעומקם של דברים, מדבר על משמעות החיים, על ההתבגרות, ולפעמים הרהרנו בקול גם על העתיד". גיא אהב מאוד מוזיקה, להאזין ולנגן. חלק גדול משעות הפנאי שלו הוקדש לאורך השנים ללימוד נגינה בכלים שונים. אחרי כמה התנסויות הוא התמקד בתופים, הירבה לנגן בהם בהנאה רבה. "כל הזמן היה אפשר לתפוס את גיא 'נותן קצב', מתופף על הגוף", סיפרו חבריו, "בהליכות מהבית לשכונה ולמתנ"ס הוא תמיד הרכיב אוזניות על ראשו והיה צועד מנותק ממה שקורה סביבו, רק המוזיקה איתו". גיא אהב להאזין בעיקר לרוק כבד ורועש. גיא גם הירבה לעסוק בספורט, ובמהלך השנים הוא השתתף בחוגי ספורט שונים: כדורסל, קפוארה, כדורגל, שחייה, טניס שולחן. בהגיעו לחטיבת ביניים גברה התעניינותו בכל הקשור לאמנויות לחימה, ובספורט זה עסק בהתמדה למעלה משש שנים, עד גיוסו. ביום 22.7.2015 התגייס גיא לצבא. הוא שירת בחיל רגלים, במחזור הראשון של גדוד ברדלס – גדוד לוחמים ולוחמות מעורב חדש שהוקם ואשר גזרתו גבול ירדן. גיא העדיף לשרת בגולני, בגבעתי או בצנחנים – חילות יותר קרביים, כך חשב – וכבר בתחילת הטירונות ביקש לעזוב. אולם המפקדים ראו בו כבר אחרי תקופה קצרה את איכותו וכישרונו, שיתאים בעתיד לפיקוד, לא רצו לוותר עליו ונדרשו שכנועים רבים כדי שיסכים להישאר בגדוד. גיא הכיר בחשיבות היחידה אליה שובץ ועד מהרה השתלב היטב בגדוד, תוך שהוא רוכש חברים רבים. עם זאת זמן רב ליוותה אותו הרגשת החמצה, סיפרו הוריו, רק בהדרגה הוא נפתח והחברים סביבו זיהו את איכויותיו ויכולותיו. מתחילת השירות גיא, שכונה בחיבה "גיאדו" על ידי חבריו לנשק, בלט כחייל מצטיין, כבר בסיום הטירונות – אז קיבל תעודת מצטיין בא"ח, כלומר הטירון המצטיין מכל פלוגות בסיס האימונים החטיבתי – ובהמשך בקורסים ובשלבים נוספים במהלך המסלול. לגיא הוענקו כמה תעודות הצטיינות לאורך שירותו, גיא המעיט בסיפורים על השירות, וכמובן לא התפאר בהצטיינותו. תיארה חברה למחלקה: "בסוף טקס סיום טירונות ישבנו כל המחלקה לדבר על מה שהיה בטירונות וכולנו חיכינו לך, לא הבנו לאן נעלמת… ואז נכנסת אחרי שכולם כבר ישבו, וצחקנו איתך שידענו שתקבל מצטיין פלוגתי. ואתה, כמו תמיד, שנאת שאנחנו משבחים אותך, אז אתה זוכר מה עשית? פשוט עמדת מולנו ועשית לנו אצבע משולשת, ולא יכולנו להפסיק לצחוק…" כתב למשפחה מפקדו של גיא: "מפקדיו וחבריו לנשק של גיא מספרים כי היה חייל מעולה ובעל רמה אישית גבוהה, אשר התבלט במקצועיותו ובשאיפתו לשיפור ולמצוינות ובכך סחף גם את חבריו. גיא הפגין חריצות, אחריות ועצמאות במילוי משימותיו והרבה להתנדב ולסייע. היה נעים הליכות שגילה רגישות רבה כלפי חבריו והיווה עבורם אוזן קשבת". סיפר ישראל, סגן מפקד הפלוגה של גיא: "מהמפגש הראשון שלי איתו, ואני בטוח שמהמפגש הראשון של כל בן אדם איתו, נחשפתי לבן אדם שהיה עסוק במאה אחוז באיך לאחר יהיה טוב. בשקט, בלי לחכות למחיאות כפיים, לא בשביל שיגידו לו מילה טובה או בשביל פרס כזה או אחר. מאה אחוז נטול אינטרסים. ידעת תמיד שכל משימה שמוטלת עליו הוא יבצע בצורה הטובה ביותר, הערכית ביותר, לא משנה כמה מאמץ הוא יצטרך להשקיע". תיאר עימרי, מפקד במחלקה של גיא: "גיא תמיד נראה רציני, קשוח, אחד שרוצה מאוד להיות לוחם. שקט, צנוע, עוזר תמיד, וכל דבר שעשה זה היה בצורה הטובה ביותר. באמצע האימון, כשפיצלו את הפלוגה לשתי מחלקות, כל כך שמחתי שהוא הגיע להיות במחלקה שלנו. גם בתקופה הזו הוא השקיע מאוד ובלט בנתינה שלו, והרבה פעמים בהקרבה עצמית למען חבריו. כל כך הרבה פעמים שמר במאזין לאורך זמן, ותלונה אחת לא שמענו, אפילו לא ביקש שיחליפו אותו. כל כך הרבה פעמים כשביקשתי מתנדבים שיעזרו במשהו הוא תוך שנייה הגיע, גם כשאמרתי לו שכל אחד אחר יבוא, רק לא הוא שתמיד מגיע". אביב, מפקדת עמיתה של גיא, סיפרה: "כשמדובר בגיא לא מדובר רק בסיפורים ספציפיים אלא ברגעים – חיוך קטן אחרי תרגיל קשה, לאחר שלקח יד של חבר ודחף אותו לסיים מסע מפרך, הניצוץ בעיניים כשדיברו איתו על נושא מקצועי, כששאל שאלות … גיא לא היה עוד חייל. הוא היה מודל לחיקוי – בנימוסים, בצניעות, ביושרה ובשאיפה למצוינות. אין ויתורים, אין התפשרויות, הוא רצה תמיד להצליח, אבל – ביחד. יש אנשים שמטפסים על אנשים אחרים כדי להצליח. גיא היה דוחף מאחורה במעלה הדרך, כך שלא משנה אם יגיעו לפניו או יצליחו יותר ממנו – הצלחת חבריו הייתה לא פחות חשובה לו מההצלחה שלו, אולי הייתה אפילו חשובה יותר". ליטל, חברה למחלקה של גיא, תיארה: "כשהייתי רצה, תמיד גיאדו היה רץ איתי ולא מוותר לי עד שאצליח לסיים את הכול. פעם אחת, כשממש לא רציתי להמשיך לרוץ, הוא פשוט אמר לי: 'יודעת מה? אם את לא מסיימת את הריצה שנשארה לך אני לא מדבר איתך יותר.' וזה הדבר היחיד שגרם לי לסיים את הריצה, הוא פשוט ידע איך לגרום לי לסיים הכול, גם בריצות וגם במסעות. תמיד עזר לי". רב-טוראי גיא נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ח באדר א' תשע"ו (7.3.2016). בן תשע-עשרה בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בנווה הדר, הוד השרון, בחלקה הצבאית. הותיר הורים, אחות ואח. על מצבתו של גיא כתבו אוהביו: "ענפיו על אחרים מסוככים, והוא הענו, שרק מעליו פרוסים שמים כחולים". באזכרה לגיא קרא ישראל, שהיה מפקדו, שיר שכתב לזכרו: "עץ קטן ששתלו מזמן התחיל לגדול בלי לדעת שהוא העץ הכי טוב בשדרה הכי טהור שיש בה. ואם תראו אותו תגידו לו שישמור גם עלינו כי הוא הכי טוב שיש לנו. עבר זמן הוא רם ואיתן ענפיו על אחרים מסוככים והוא הענו שרק מעליו פרוסים שמים כחולים. עץ קטן ששתלו מזמן גדל בלי לדעת שהייעוד שלו שינוח בו החייל הכי טוב בפלוגה הכי טהור שיש בה". בטקס בסיום ריצת ניווט שנערכה לזכר גיא בהוד השרון, ואשר משתתפיה לבשו חולצות עם הכיתוב "ברוחו של גיא", אמר ישראל, שהיה מפקדו בפלוגה: "לפני חצי שנה יצאתי לקורס מ"פים. במהלך הקורס יצא לי לחשוב לא מעט על איך אני רוצה שהפלוגה שלי תיראה, גם מבחינת המקצועיות אבל לא פחות חשוב – מהם הערכים של הפלוגה. ובכל פעם שחשבתי על איזה ערכים אני רוצה שהפלוגה שלי תהיה בנויה, חשבתי על גיא. המצפן הערכי של הפלוגה זה 'בעוז וענווה', צמד מילים שלדעתי מתמצת את גיא בצורה הטובה ביותר. לעשות הכול במאה ושמונים קמ"ש, בכל הכוח אבל בענווה מוחלטת. אני מסתכל על כל האנשים שבאו בשביל לרוץ לזכרו ויודע שאם גיא היה פה הוא היה נותן לכולנו מכות על איך שאנחנו מבזבזים את הזמן שלנו בשבילו. מצד שני אני חושב שאין דרך ראויה יותר לזכור את גיא. אני מקווה שאחרי היום הזה כל אחד יוכל לקחת תכונה אחת של גיא שהוא הכיר ויישם אותה בחיים שלו. אני בטוח שזה יהפוך כל אחד, ואותנו בתור צבא וחברה, לטובים יותר". ספדו חבריו למחלקה של גיא: "גיאדו שלנו, זכינו לשרת איתך ביחד באותה פלוגה כמעט שמונה חודשים. תמיד היית לוחם ותמיד תישאר חלק בלתי נפרד מהפלוגה שלנו. אוהבים אותך ומתגעגעים אליך עד אין סוף". כתבה למשפחה אביב, מפקדת בגדוד של גיא: "לפעמים, כשאני נתקלת בכל מיני דילמות ורגעי לחץ של החיילים שלי, אני מנסה לעצור רגע ולהגיד להם: 'תשמרו על האנושיות, על דרך ארץ, תשמרו על הרעות, על השיתוף, תשמרו על הצניעות ועל האהבה לאחר. שימרו על המצוינות ועל השאיפה לעוד ועוד ידע. תפעלו מתוך סולידריות ונתינה אמיתית ולא מתוך אינטרסים.' ואם הם לא מצליחים להבין, אני מספרת להם על גיא. הוא כבר יודע איך להראות את הדרך. גיא היה בן אדם עם מכלול עצום של ערכים. אנשים כאלה נשארים בלב, ואף פעם לא עוזבים". לקראת יום השנה לנפילת גיא הפיקה המשפחה ספר-אלבום לזכרו. זאת בעקבות סיפורים רבים שהם שמעו עליו מחבריו, סיפורים שלא הכירו. כך הם כותבים בפתח הספר: "גיא לא אהב להתבלט. למרות רצונו להישאר מחוץ לפוקוס הוא בלט. הוא בלט בצניעותו, בעוז רוחו, בטוב ליבו ובתכונות נוספות שעליהן ניתן ללמוד מקריאת הסיפורים. לא כל הסיפורים עלו על הכתב, חלק מהם קל יותר לספר בעל פה ובאופן ספונטני מאשר לכתוב, אבל רוחו של גיא בולטת ועוברת כחוט השני בכל הסיפורים. יחד עם הקושי והכאב הכרוכים בהוצאת ספר לזכרו היה חשוב לנו להוציא את הספר עכשיו, ביום השנה למותו, ולא להמתין. אנו רוצים שכולם ידעו איזה אדם היית, גיא. שיזכרו אותך. איזה מלאך אתה, גיא, היית לנו והלכת. השפעת, ואתה עדיין משפיע, על חייהם של רבים".
