דותן, אביעד

בן פנינה ושבתאי. נולד ביום י"ח בניסן תשמ"א (22.4.1981) במושב ניר גלים הסמוך לאשדוד. אח צעיר לורד ולאיילת. כשהיה בן חמש נולדה אחותו חן. אביעד נקרא על שם סבו אברהם, שנפטר שנים לפני הולדתו. אביעד גדל בניר גלים. למד בבית-הספר היסודי בקבוצת יבנה, והמשיך לתיכון בישיבת בני עקיבא במירון שבצפון הארץ, לשם יצא בעקבות חברו הטוב, ישי קרליבך. אמנם הנסיעות השבועיות למירון ארכו שעות רבות, אך הנוף הנפלא, החברים והטיולים בסביבה הלא-מוכרת פיצו את אביעד על הריחוק מהבית. בתום לימודיו בתיכון החליט אביעד ללמוד שנה במכינה הקדם- צבאית ביתיר, על-מנת להתחזק מבחינה גופנית ורוחנית לפני הגיוס לצבא. אביעד גדל בסביבה ומשפחה אוהבות ותומכות, גדל והיה לגאוות המשפחה. תמיד היה מלא שמחת החיים, עם חיוך אינסופי שהדביק את סובביו, אם רצו בכך ואם לא, באושר שהיה מנת חלקו. הוא אהב מאוד חברים, ואלה אכן נמשכו אליו כאל מגנט, רואים בו את הנדבך המרכזי והחולייה המקשרת של כל חבורה שבה נמצא. אביעד גדל על אהבת הארץ, והגשים זאת בטיולים הרבים שערך, טיולים רגליים וטיולי רכב, טיולים לבד וטיולים עם קבוצות חברים. בשעות הפנאי עסק אביעד במחשבים, וכן נהג להאזין למוזיקה מגוונת. בחודש יולי 2001, בתום הלימודים במכינה, התגייס אביעד לצה"ל. הוא שובץ לחיל- השריון, ולאחר מסלול ההכשרה היה לנהג טנק מרכבה בחטיבה 7, ושירת בעיקר באזור רצועת עזה. בתוך העבודה המבצעית הקשה, עם לוח-הזמנים הצפוף ושעות הפעילות המטורפות, בלט אביעד כקרן אור של שמחת חיים שהאירה על כולם. הוא הכיר בחשיבות העשייה שלו, בתרומתו למדינה ובתחושת השליחות, וההכרה הזו, יחד עם התמיכה שקיבל ממשפחתו האוהבת, שמרה על חיוכו היומיומי. תמיד היה שמח ומצחיק בסביבתו, וחבריו ידעו ש"כמה דקות עם אביעד נתנו מרווח נשימה לכמה ימים טובים," כדבריהם. ביום כ"ח באלול תשס"ב (5.9.2002) נפל אביעד בפעילות מבצעית סמוך לכיסופים. במהלך הפעילות עלה הטנק שלו על מטען שהניחו מחבלים. בן עשרים-ואחת היה בנופלו. אביעד הועלה אחרי מותו לדרגת סמל. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בניר גלים. הותיר אחריו הורים ושלוש אחיות. הוריו כותבים: "אלוהים. נתתי לך את ילדי. הוא היה מלאך, אז שמור עליו כל כך. ואמור לו שאנחנו אוהבים אותו כמו אז, אבל לא יכולים עוד להגיע אליו. אמור לו שלא ידאג, אמור לו שהכל בסדר. ורק הלב, אלוהים, רק הלב, התרוקן לי עכשיו."