דושניצקי, צבי-דב
בן בלה ויוסף, נולד ביום ב' באלול תרפ"ב (26.8.1922) בעיר קובנה, ליטא. בהיותו בן שלוש עלו הוריו לארץ והתיישבו בעפולה. צבי למד בבית-הספר של "המזרחי" וכשסיימו נכנס לבית-הספר למסחר "ספרא" בתל-אביב. לאחר סיום לימודיו חזר לעפולה ועבד כפקיד במחלקת העבודות הציבוריות של ממשלת המנדט. היה גם חשמלאי לפי מקצועו. בחודש דצמבר 1942 התגייס לפלוגת ה"באפס" שבצבא הבריטי וכשהוקמה הבריגדה היהודית הצטרף אליה ושירת בגדוד השלישי. הוא עבר את איטליה, אוסטריה, יוגוסלביה, גרמניה, צרפת, בלגיה והולנד, ובכל מקום הקדיש מכוחו וממרצו לעזרה לפליטים היהודיים ולהקלת סבלם. צבי שוחרר מן הצבא בחודש אוקטובר 1946, נשא לאישה את מלי לבית שפיער, משפחה ותיקה בעפולה, ופתח בית-מסחר לחומרי חשמל. מנערותו היה חבר ב"הגנה" ונודע כאחד מפעילי ה"ארגון" בעפולה ובסביבתה. השתלם בקורסים שונים, בייחוד בחבלנות. ידיעה רבה במקצוע זה קנה לו בתקופת שירותו בבריגדה. עם פרוץ מלחמת-העצמאות יצא מיד לפעולה. לפי הוראות ה"הגנה" קיבל על עצמו את התפקיד של חבר הנהלת גדוד מכבי-האש המתנדבים בעפולה. עם החמרת המצב נשלח לפעולה כחבלן גדודי. פעל רבות בהקמת ביצורים ובהנחת מוקשים באזור העמק. בחודש מרס 1948 גויס גיוס מלא כקצין-חבלה ונתמנה אחר-כך סגן מפקד מחלקת החבלנים באחד מגדודי חטיבת "גולני". הוא השתתף בקרבות משמר העמק, לג'ון, לוביה וסג'רה, היה שקט, צנוע, טוב-לב, בעל טקט ונעים-הליכות, וכחייל-מפקד הצטיין באומץ-לב, בזהירות ועדינות בביצוע עבודתו המסובכת, בטיפוח הסדר והנקייון ובמסירות ודאגה לפקודיו, שראו בו חייל למופת. ביום ב' בסיוון תש"ח (9.6.1948) יצא בראש מחלקתו למשלט דרומית לסג'רה. בשעת הקרב יצא אל מול אש האויב, כדי לחלץ חבר-מפקד שנפצע. צבי נפגע בראשו מאש האויב ונפל בו במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בעפולה. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת סגן.
