דור, חנוך

חנוך, בן צפורה ומשה דורלבר, נולד ביום כ"ב בתשרי תש"ח (5.10.1947) בשדה-אליהו, שבעמק בית-שאן. הוא למד בבית-הספר היסודי-דתי שבמקום מגוריו ואחרי-כן סיים כיתה י"ב מקצועית. בשני מוסדות חינוך אלה ספג את אהבת התורה ואהבת העבודה – שני האידיאלים שלאורם עתיד היה ללכת במרוצת חייו הקצרים. רעיו העידו עליו כי ניחן באומץ-לב, בכושר התמדה ובנחישות החלטה, ותכונות אלה מצאו את ביטוין באהבתו את הספורט. חנוך אהב ללכת ולסייר, ובטיולים היה רץ ומקדים את חבריו, עמוס תרמיל כבד על גבו. למרות שלא אהב את הישיבה הממושכת על ספסל הלימודים, למד בעקשנות ובמרץ לבחינות הסיום ועמד בהן בהצלחה. הוא הקדיש מעתותיו לפעילות חברתית בתנועת הנוער הדתית "בני-עקיבא". חנוך גויס לצה"ל בנובמבר 1965 והתנדב לנח"ל. בזכות כושרו הגופני המעולה לא התקשה ביותר באימוני הטירונות המפרכים וסיים את האימון בהצטיינות. אחר-כך נשלח לקורס מ"כים וברבות הימים נשלח לקורס קציני חי"ר. בפרוץ מלחמת ששת הימים היה חנוך צוער וזמן רב לא סלח למפקדיו על שסירבו לשלחו להשתתף בקרבות. כשנה לאחר המלחמה, שעה ששירת כסגן מפקד היאחזות נח"ל במחולה בבקעת-הירדן, נפצע ברגלו כשעלה על מוקש בעת סיור. "הפרופיל הרפואי" שלו הורד, אך הוא עשה מאמצים רבים לחזור לכושר המעולה שהיה לו. מאמציו נשאו פרי ולאחר חודשים מספר שב לרוץ ולשחק בכדורסל. בשנת 1968, לאחר תום שירותו הצבאי הסדיר, ביקש חנוך לצאת להשתלמות בחינוך גופני, אולם מוסדות הקבוצה דרשו שייצא לשנת הדרכה. חנוך לא הסכים לכך, ובלב כבד עזב את שדה-אליהו והחל לומד בבית-המדרש למורים לחינוך גופני על-שם וינגייט. הלימודים היו קשים ולא עוד אלא שבשנה הראשונה שירת במילואים יותר ממאה ימים. כדי לממן את לימודיו עבד בחופשת הקיץ בסלילת כבישים בסיני. בעת ההיא אף השתתף, בהתנדבות, בקורס לקציני סיור, וכשסיימו הוצב ליחידת סיור בחיל-השריון. ב"ווינגייט" הכיר את חברתו, שעתידה הייתה להיות אשתו – אילת. יחד תכננו תכניות לעתיד ובשנת הלימודים האחרונה התחתנו. חנוך הורה חינוך גופני ובין שאר פעולותיו אימן קבוצת כדורסל. אחר-כך העתיק הזוג הצעיר את מגוריו לקרית-גת וחנוך לימד בבית-הספר התיכון הדתי המקיף שבמקום. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים חש חנוך ליחידתו, והשתתף בקרבות הבלימה והפריצה ברמת הגולן. ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973), הוא יום הולדתו ה-כ"ו, נפגע ונהרג מפגיעת טיל נ"ט בנגמ"ש שעליו פיקד, ליד תל-מסחרה. חנוך הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בשדה אליהו. השאיר אחריו אישה, אב, אם, שני אחים ואחות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "חנוך עבר את ימי המלחמה הראשונים והקשים בראש זקוף… הוא היה הרוח החיה שלנו ביחידה". המפקד שיבח את כושר הניווט המופלא שלו ואת העובדה ש"הדביק" את היחידה כולה באהבתו לספורט; מפקדים אחרים הגדירוהו כ"חייל אמיץ ומפקד למופת, עליז, גאה ובעל רצון רב לשיתוף פעולה". הוריו וקרובי משפחה ממנו, בעזרת המחלקה להנצחת החייל, כתיבת ספר-תורה לזכרו, שהוכנס לארון-הקודש של בית-הכנסת בשדה-אליהו; דברים לזכרו ראו אור בחוברת "איך נפלו גיבורים" שהוציאה המועצה האזורית של עמק-הירדן וכן בקובץ "לזכרם", שיצא לאור בהוצאת המועצה המקומית של קרית-גת.