דורנברג, ראובן

נולד בשנת 1912 בדורטמונד שבגרמניה. בעודו נער נפטר אביו וראובן נותר בן יחיד לאמו. הוא למד בגימנסיה גרמנית והיה רחוק מיהדות וציונות. עם עליית היטלר לשלטון בגרמניה חל מפנה רב בחייו משעמד על הבסיס הרעוע של עולם המושגים והעקרונות שעליהם התחנך. הוא התוודע ליהדותו, עזב את בית המסחר שבו עבד ויצא להכשרה חלוצית אצל איכר הולנדי. במשך שלוש שנים הכשיר שם את עצמו לעבודה חקלאית וחישל את גופו ורוחו לקראת העלייה לארץ-ישראל. באותו זמן גם למד את השפה העברית והתעניין ורכש ידע במתרחש ובמתהווה בארץ. בשנת 1936 עלה ארצה עם קבוצת חלוצים מהולנד שהתיישבה בעין חרוד. בקיבוץ עבד ברפת ובמלאכות שונות אך לא מצא סיפוק בחיי המשק המבוסס והוותיק וכעבור חודשים אחדים הצטרף לקבוצת "השדה" שהקימה קיבוץ חדש, את שדה נחום. כאן השתתף בכל שטחי הפעילות במשק, וכעבור זמן נתמנה אחראי לתחנת ה"גפירים" במקום. גם תפקיד זה מילא במסירות ובאחריות. לימים כתב עליו חבר מאותה תקופה: "ראובן היה חבר צנוע ושקט, בעל יוזמה ורב פעולות. בלב אמיץ וללא פחד מילא את כל תפקידיו. הוא לא ידע ליאות ואת סיפוקו מצא בעבודתו בבניין הקיבוץ והנקודה. השתתף בפעילות בכל שטחי החיים והיה אחראי בעבודתו. הוא שאף לשלמות וכשלא ראה אותה בחיי יום-יום שלנו התמלא אכזבה אבל לידי יאוש לא הגיע. תמיד קיווה שהמצב ישתנה לטובה". בתחילת שנת 1940 נמשכו התנגשויות בין מתיישבי שדה נחום ובין הבדווים שישבו באזור ה"סחנה". בי"ט בסיוון ת"ש (25.6.1940) הותקפה קבוצת חברים משדה נחום שסיירה בשדות באזור ה"סחנה", על ידי עשרות בדווים. התוקפים השתמשו באלות, בנבוטים ובאבנים וגם נסתייעו בפרשים. חברי הקבוצה, וראובן בראשם, נאבקו בפורעים. בהתנגשות נפצעו שלושה חברים וראובן נפצע ונהרג במקום. הובא למנוחות בשדה נחום.