דורי, משה (‘מושיק’)

בן שמואל ושפרה. נולד ביום ט' בתמוז תש"ו (8.7.1946) בתל- אביב. את לימודיו התחיל בבית-הספר היסודי שבפרדס-כץ וסיים בבית-הספר התיכון העירוני שבבני-ברק, במגמה הומנית. במסגרת לימודיו התיכוניים השתלב משה בחוגים שונים באורח פעיל והרבה לעזור לחבריו. תלמיד מצטיין וכישרוני, שקדן ורחב- אופקים. היתה למשה נטייה הומנית, הוא אהב לקרוא וניסה כוחו בכתיבה לעיתון נוער. במשך הזמן השתלב ככתב-נוער מן המניין ב'מעריב לנוער'. אהב להאזין למוסיקה. הוא התחיל ללמוד נגינה בכינור ואף הופיע בכמה קונצרטים. משה היה בן מסור להוריו, והתנהגותו היתה למופת. משה גויס לצה"ל באוגוסט 1964 והוצב לחיל-הרגלים. לאחר הטירונות נשלח לשרת בנח"ל והיה אחראי לבידור ולהוי ביחידתו. הוא היה חייל אחראי וממושמע, אהוב על מפקדיו ומקובל על חבריו ליחידה. היתה למשה חדות-חיים. הוא אהב לשמוח ולשמח, פנקס-הבדיחות היה מצוי בכיס חולצתו והפך לציודו האישי. בתום שירותו הסדיר הועבר ליחידת-מילואים והשתלם בקורס-חבלנים של חיל-הרגלים. מדי-שנה נקרא משה לשירות-מילואים פעיל ומילא את התפקידים שהוטלו עליו בצייתנות ובמסירות. הוא נשא לאישה את שרה, ובשנת 1970 נולד בנם ספי. כעבור שלוש שנים נולדה בתם דנה. משה היה אב מסור לילדיו ובעל נאמן לאשתו והקדיש להם את כל שעותיו הפנויות. ביום כ"ד בניסן תשל"ה נפל משה בעת מילוי תפקידו בדרום-הארץ. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, בן ובת, הורים ואחות. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד-הגדוד: "הכרתי את משה פרק-זמן ממושך ועמדתי על מסירותו הרבה לחבריו וליחידה ועל מאמציו התמידיים לעודדם ולשפר את מצב-רוחם ברגעים קשים. הוא עבר עמנו מלחמה ארוכה ואכזרית – מלחמת יום-הכיפורים- ונחלץ ללא פגיעה, אך גורלו המר ניתק את פתיל-חייו דוקא עתה, עת פנינו לשלום". משפחתו הקימה ספרייה לזכרו בבית-הספר התיכון שבו למד.