בן פרידה ויצחק, נולד ביום י"ח באדר תרצ"ד (5.3.1934) ברומניה. בארץ הולדתו התחיל חיים את לימודיו בבית-ספר יסודי, ולמד בו שבע כיתות. בהיותו בן 13 שנים, הוא עזב את משפחתו, משפחת סלומון, והפליג באוניית מעפילים לחופי הארץ. חיילי הצי הבריטי לכדו את האונייה וחיים הוגלה, עם כל המעפילים, למחנה מעצר בקפריסין, וישב בו עד יוני 1948. אחרי שקמה המדינה, הוא שוחרר והגיע לארץ. כאן שינה את שם משפחתו מסלומון לדורון. חיים נקלט בארץ בסיוע "המחלקה לעליית הנוער" של הסוכנות היהודית ומטעמה נשלח ללמוד בפנימיית המוסד התיכוני כפר הנוער הדתי. חיים השלים את לימודיו היסודיים, ושנתיים למד בבית-ספר מקצועי במגמת חקלאות. הוא היה פעיל בגדנ"ע, ובשנת 1949 עבר קורס מ"כים. בינואר 1952 התגייס חיים לצה"ל, ושירת בחיל-האוויר. במסגרת שירותו הוא עבר קורס מקצועי בבית-הספר הטכני של חיל-האוויר, והוצב ביחידה לאחזקת מטוסים. חוות-הדעת של מפקדיו עליו הייתה: "הוא בעל יוזמה, חרוץ ומתמיד". כספורטאי מובהק התנדב חיים בספטמבר 1953 לקורס צניחה לחובבים, ועבר אותו בהצלחה. את שיותו הסדיר סיים חיים ביולי 1954, אולם הוא לא עזב את תפקידו בחיל-האוויר, אלא המשיך למלאו כעובד אזרחי. בשנת 1956 הוא התחתן עם חברתו תלמה, והם הקימו את ביתם בגבעתיים. באותה שנה השתתף חיים במבצע קדש, כטכנאי מטוסים במילואים. הוא התמיד בעבודתו, עבר קורס הסמכה למטוסי סילון, ובנובמבר 1961 התנדב לשרת בצבא הקבע, בדרגת סמל. כאשר התחיל צה"ל לקלוט מטוסים צרפתיים, נשלח חיים להשתלמות בצרפת. חודשיים הוא למד שם, וכשחזר לארץ הועלה לדרגת רס"ל, ואחר-כך לרס"ר. בתפקידו כטכנאי מטוסי סילון תרם חיים תרומה חשובה להיערכות למלחמת ששת הימים. חוות הדעת של מפקדיו עליו הייתה: "הוא ממלא תפקידו במסירות וביעילות, ממושמע, ידיעותיו המקצועיות מנוצלות ועוזרות בביצוע עבודתו. בעל אופי טוב וגישתו מקובלת הן במסגרת המדור והענף והן במסגרת יתר הגורמים בחיל. הוא בעל יוזמה ושואף להתקדמות". אחרי מלחמת ששת הימים הומלץ חיים לקורס קצינים, סיימו בהצלחה ביוני 1968 והועלה לדרגת סגן. כעבור שנתיים, הוא הועלה לדרגת סרן. בשנת 1973 נשלח חיים להשתלמות ממושכת בארצות-הברית. הוא לחם במלחמת יום-הכיפורים, ואחרי המלחמה, במאי 1974, הועלה לדרגת רס"ן. שירותו הממושך בחיל-האוויר והתמחותו בכלי הטיס עוררו בחיים רצון להשתלם בתפקיד מיוחד – חוקר תאונות מטוסים. הוא ראה בתפקיד זה את העיסוק המתאים לשירות ממושך בחיל-האוויר. הממונים עליו העריכו את כישוריו: "הוא בעל כושר שיפוט, בעל שיקול מצטיין, עם גישה טובה לאנשים". הוא נתמנה כקצין חוקר תאונות, ובתפקיד זה נשלח להשתלמות באנגליה ובארצות-הברית. כשחזר לארץ, המשיך חיים לשרת בחיל בצוות חוקרי תאונות מטוסים. בחג הפסח, י"ז בניסן תש"ם (3.4.1980), נסע חיים מבסיסו לחופשה. הוא נהג במכונית ועמו היו אשתו וכמה חיילים. ליד קיבוץ לביא, בכביש טבריה-נצרת, הוא החליק בעקומה והתנגש במשאית אזרחית שבאה מולו. חיים ורעייתו נהרגו במקום. שני חיילים נפצעו, ואחד מהם מת מפצעיו כעבור שבוע ימים. בן 46 שנים היה חיים במותו. הוא הובא למנוחות יחד עם רעייתו בבית-הקברות בחולון. על קברם המשותף נחקקו מלות הקינה של דוד המלך על מות שאול ויונתן: "בחייהם ובמותם לא נפרדו". הוא השאיר אחריו שני בנים, אם, אח ואחות. מפקד יחידתו כתב במכתב תנחומים לבניו: "בעצם ימי חג הפסח ניחת האסון המהמם עליכם ועלינו באובדנם של אביכם ואמכם, אשר ניספו בתאונת דרכים. רס"ן חיים דורון, אביכם, ששירת איתנו בחיל-האוויר כ19- שנים, מילא בנאמנות ובהצלחה שורת תפקידים פיקודיים ומקצועיים בתחום התחזוקה הטכנית שבחיל. בתפקידו האחרון ביחידתנו היה אחד המומחים לחקירת תאונות מטוסים".
