דוצ’ימינר, מרדכי

בן שרה ומאיר, נולד בשנת 1923 בפולין והיה משרידי הפליטה שהגיעו לארץ אחרי תלאות וייסורים אין קץ. אין כל פרטים על מוצאו, חייו האזרחיים ועבודתו. עם פרוץ מלחמת-העצמאות שירת בחי"ם ועם גל ההתנדבות הצטרף בחודש דצמבר 1947 לחטיבת "אלכסנדרוני". היה בעל דעות מוצקות ואופי תקיף. ידע להתגבר על כל קושי, ולהסתכנות המלחמתית התיחס בביטול ורק בפעם האחרונה לצאתו לפעולת-קרב מסר את תיקו לנערה-חברה, ואמר לה: "הפעם יהיה הדבר קשה". עם החמרת המצב בירושלים עקב ניתוק הדרך אליה על-ידי מערך הלגיון בלטרון, הוחלט לפרוץ את הדרך אל העיר. המשימה הוטלה על חטיבה 7 שזה עתה הוקמה, וגדודו הועבר כדי לתגבר אותה במבצע זה – מבצע "בן-נון". על פלוגתו הוטל לכבוש את לטרון, אך סמוך ליציאתם נתקלו בכוחות אויב עדיפים וניהלו קרב נסיגה קשה. בקרב זה נפל, ביום י"ז באייר תש"ח (25.5.1948). בעת שהתנדב לקשר בין שתי מחלקות נפרדות. הוא הוביל מרגמה קטנה למחלקה השניה המנותקת, נפגע בדרך ומת. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.