דוצ’ימינר, אליעזר-ישראל (“לייזר”)

בנם-יחידם של הנריק (חייקל) ושושנה (סוניה). נולד ביום י"א בתשרי תש"ז (6.10.1946) בעיר גיטסלו אשר בגרמניה, תאום לאחותו. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1950 והתיישבה בראשון לציון. סיים את לימודיו בבית הספר היסודי על שם ברנר בנחלת יהודה ולאחר מכן המשיך את לימודיו התיכוניים בגמנסיה הריאלית בראשון לציון ושם סיים את לימודיו. בהיותו בן יחיד להוריו היה מסור להם מאד. היה מקובל ואהוב בחברת רעיו. באוגוסט 1964 גויס לצה"ל ושירת בחיל הנדסה קרבית. סיים קורס חובשים ובזמן שירותו הצבאי היה מוכן למבצעים שונים ללא ניסיון של התחמקות וטענות; כל תפקיד שהוטל עליו בוצע במלוא היעילות. לאחר שחרורו נרשם לאוניברסיטה העברית בירושלים ולמד בחוג לכלכלה, אך הוא לא הספיק לסיים אף את שנת הלימודים הראשונה, כי ערב מלחמת ששת הימים נקרא למילואים. בהיותו חובש מחלקת חבלה גילה מסירות והקרבה בקרב, כאשר עלה טנק של הכוח על מוקש בחן יונס ברצועת עזה ונשאר תקוע בשדה מוקשים; אליעזר רץ ללא פקודה מפורשת ולמרות האזהרה על הסכנה שנשקפה לו משם טיפל בפצועים תחת אש מטווח קצר ולאחר שהגיש עזרה לאחיו לנשק – נפל; זה היה ביום כ"ז באייר (6.6.1967), הוא היום השני לקרבות. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות בראשון לציון. על גילוי אומץ לב ומסירות למופת הוענק לזכרו ציון לשבח מידי אלוף פיקוד הדרום. עמוד הוקדש לתיאור פעילותו הצבאית ולגבורתו ב"ספר הגבורה" שהוציאו אגודת העתונאים העברים בתל אביב והברית העולמית של ניצולי ברגן-בלזן. כן הונצח שמו בעמודים שהוקדשו לזכרו, לתולדותיו ולדמותו, בספר "נזכור" שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה בעריכת יהודה האזרחי. בתחקיר 2017 הודגש כי צל"ש אלוף הפיקוד שהוענק לטוראי אליעזר (לייזר) דוצ'ימינר ז"ל הומר לעיטור המופת.