דונר, שמואל

שמואל, בן פני ומוריס, נולד ביום כ"ב בתמוז תשי"ב (15.7.1952) בחדרה. כשהיה ילד עברו הוריו להתגורר ביפו, ושם למד בבית-הספר היסודי "נוה-צדק" מכיוון שמילדות נתגלו אצלו כשרונות למלאכת-יד, החליטו הוריו לשלחו לבית-ספר מקצועי ושמואל התקבל לבית-הספר התיכון-מקצועי "אורט" ביד שפירא. שמואל למד נגרות והצטיין במקצועו. חלק גדול מעבודותיו עשה בשביל בית הוריו – ארון-קיר, שולחנות וכיסאות, המקשטים עד היום את הבית. שמואל היה קשור מאוד לבני משפחתו, ובתקופת שירותו בצבא נהג לשלוח להם מכתב מדי יום ביומו. גם חברים רבים היו לו, שכן היה נער מלא חיים ומרץ ובעל חוש הומור, שקירב אליו לבבות. אם כי גדל בתנאי חיים קשים למדי, לא קבל על גורלו ובלט משכמו ומעלה מעל שאר נערי השכונה. מלבד מלאכת-היד, שהייתה תחביבו העיקרי, עסק הרבה בספורט, במשחקי טניס-שולחן ובכדורגל. שמואל גויס לצה"ל בראשית מאי 1970 והוצב לחיל השריון. בתקופת שירותו השלים קורס תותחנות טנקים וקורס מקצועות טנק. בראשית מאי 1973, לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר, שב לעסוק במקצועו הקודם – נגרות. במלחמת יום הכיפורים שירת כטען-קשר בחזית הדרומית. יחד עם יחידתו השתתף בקשים שבקרבות הבלימה: קרב התקפת הנגד ב"טלויזיה", קרב הפריצה וההבקעה אל עבר תעלת סואץ, קרב בלימת השריון המצרי ב"לקקן" וקרבות החיץ החקלאי שממערב לתעלת סואץ. ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973), נשלחה מחלקתו ללוות כוח צנחנים באזור שמדרום-מערב לאיסמעיליה. בקרב שהתחולל שם בין כוחותינו לבין כוחות האויב, נפגע הטנק שלו ושמואל נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "שמואל היה אהוב ומקובל על חבריו ועל מפקדיו. מעשיו וכושר התמדתו שימשו לכולם כדוגמה;" שר הביטחון כתב: "שמואל היה חייל מסור וחבר נאמן. הוא היה אהוד על כל מי שהכירו". בחוברת שהוציא גדודו לאור לזכר נופליו, כלולה רשימה על שמואל.