דוניו, צחי

בנם הבכור של חווה ודוד. נולד ביום כ' בטבת תש"ם (9.1.1980) בחולון. אח למאיה ומרב. בגיל שנתיים עבר עם משפחתו לראשון לציון, ובה גדל והתחנך עד גיל שש-עשרה. צחי למד בראשון לציון בבית הספר היסודי "עין הקורא", בחטיבת הביניים "דורות" ובבית הספר התיכון "הגימנסיה הריאלית". השתתף בחוגים לג'ודו ולכדורגל, וכן למד בחוג מחשבים. בסוף כיתה י' עבר צחי עם משפחתו לרחובות וסיים את לימודיו, עם תעודת בגרות מלאה, בבית הספר התיכון ע"ש עמוס דה-שליט. בהיותו בכיתה י', במסגרת תכנית המחויבות האישית, טיפל בילד מוגבל. צחי אהב בעלי חיים ומשחקי מחשב. כילד בכיתה ג' כתב סיפורים קצרים על חיות והיה מקריא אותם בפני הכיתה בשיעורי חברה. הוא אהב לקרוא – בעיקר ספרי מדע בדיוני והרפתקאות. בתחום הספורט נהג לשחק כדורגל, עסק בהרמת משקולות והתאמן בחבטות בשק אגרוף. צחי שאף לשרת בצבא ביחידה קרבית והכין את עצמו לכך. בשנה שקדמה לגיוסו העסיק עצמו באימונים אינטנסיביים בחדר כושר והתמיד בכך פעמיים בשבוע לפחות. משהתברר כי לא יוכל לשרת כחייל קרבי התאכזב מרות וביקש לדחות את מועד גיוסו כדי לשפר את ציוני הבגרות. ואולם, בקשתו לא נענתה וגיוסו הוקדם. צחי גויס לצה"ל בתאריך 13.7.1998 והוצב לחיל כללי. לאחר חודש של עבודות כלליות נשלח לטירונות בבסיס הטירונים שבזיקים. שבועיים לאחר מכן, ביום ה' באלול תשנ"ח (27.8.1998) צחי שם קץ לחייו בעקבות משבר נפשי. לא הותיר אחריו מכתב הסבר למניעיו. בן שמונה-עשרה הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי ברחובות. הותיר הורים ושתי אחיות. אחותו מרב בת השתים-עשרה הספידה את אחיה: "צחי היה נער חזק בנפשו ובחיצוניותו. בקושי ראו אותו בוכה או אפילו דמעה אחת קטנה. הוא הכול שמר בלב. לו רק ידע כמה בוכים עליו. אילו כולנו שמרנו את הבכי בלב כמו צחי. "צחי היה בעל חוש הומור, נחמד, צעיר וחזק. הלוואי וכולנו נהיה חזקים כמו שהיה צחי, שמת צעיר מכדי למות, כמו נר נשמה שנכבה טרם זמנו."