דוניה, טוביה

בן חיה ודב. נולד ביום כ"ח בניסן תרל"ז (11.4.1877) בשאוולי שבליטא. תחילה למד בחדר ובישיבה ואחר כך בבית ספר ריאלי ובבית הספר הטכני העליון בריגה. בשנת 1906 קיבל תואר מהנדס וכעבור שנתיים עלה לארץ-ישראל והתישב בחיפה. הוא היה ראשון המתיישבים בהדר הכרמל ובנה ברחוב הרצל את הבית הראשון. היה חבר ועד השכונה וחבר הנהלת "חברת התעשיה עתיד" וכן מייסד ויושב-ראש בית משפט השלום הראשון בחיפה. ב-1910 פתח משרד טכני עצמאי, ועם זאת עבד גם כקבלן בנין ושותף לייסודה של החברה הקבלנית "אלבינא, דוניה, קטינקא". חברה זו בנתה בין השאר את בניין הדואר המרכזי, מלון המלך דוד וי.מ.ק.א. בירושלים, תחנות המשטרה ברחבי הארץ ומחנות לצבא הבריטי. טוביה היה בעל הבנה טכנית עמוקה, שכל תקיף ובהיר, בעל יוזמה וארך אפיים. היה חלוץ בהחדרת טכנולוגיה ושיטות עבודה חדישות. בנוסף לעיסוקיו הרבים היה גם חבר ב"הגנה". בעיצומם של מאורעות הדמים שפרצו ב-1936, ביום ז' בתמוז תרצ"ח (6.7.1938), נסע במכוניתו ברחוב המלכים בחיפה כשלפתע התפוצצה פצצה כמה מטרים לפני המכונית. הוא עצר את רכבו כדי לאסוף שוטר ערבי פצוע ולהסיעו לבית החולים. באותו רגע נורה בגבו ונהרג במקום. הוא הובא למנוחות בחלקת ה"הגנה" בבית העלמין בחיפה. הניח אשה (גיטה דוניה, אחותו של פרופ' חיים ויצמן) ושתי בנות. בעתון "הארץ" מיום 8.7.1938 התפרסמה רשימה לזכרו, בה הוגדר טוביה כ"חלוץ במובן הנעלה של המושג". בעתון "דבר" מאותו יום צויין כאחד מטובי בוני הישוב העירוני בארץ וממייסדי התעשיה העברית.