דומי (דומשביצקי), חיים

בן חיינה ושמעון, נולד ביום כ"א בטבת תרפ"ט (3.12.1928), בקריית-חיים, אשר הוריו היו בין מייסדיה. את ראשית חינוכו קיבל בבית-הספר לילדי עובדים בקריה והמשיך את לימודיו התיכוניים בבית-הספר הריאלי בחיפה. חיים היה ספורטאי, השתייך ל"פלוגות הפועל" והתמחה בקפיצות לגובה ובקפיצות על מוט. בשנות לימודיו האחרונות בבית-הספר הריאלי היה חניך ומדריך ב"הגנה" ובחג"ם. בסניף הנוער העובד הרקיד את חבריו וחברותיו בנגינתו במפוחית-פה, ובתהלוכות האחד במאי תקע בחצוצרה. כחבר בהכשרת "אשדות יעקב" התנדב חיימ'קה, כפי שכונה על-ידי חבריו, בשנת 1946 לפלמ"ח ומילא תפקידי פיקוד שונים במסגרת הגדוד השלישי. בין השאר שימש כמפקד חוליית הפריצה לכפר הערבי סאסא. ב-1.2.1948 גויס חיים לשירות סדיר. הוא השתתף בקרבות מלחמת העצמאות ובפריצה לנגב הנצור, ובמבצע יואב אף נפצע. בשנת 1950, שוחרר חיים מהשירות הסדיר ופנה ללימודי הנדסת-מכונות בטכניון בחיפה. בשנת 1954 קיבל תואר ראשון בהנדסת מכונות. הוא התגייס לשירות קבע בצה"ל במסגרת חיל-החימוש ומילא תפקידים רבים בחיל עד שמונה לסגן מפקד החיל. שלטונות צה"ל שעמדו על יכולתו הרבה שלחוהו ללמוד באוניברסיטת קולומביה בארצות-הברית לתואר שני בהנדסת מכונות ומינהל. עם קבלת התואר חזר ארצה בשנת 1966 ונתמנה למפקד חיל-החימוש. בתפקיד זה שימש בתקופת מלחמת יום-הכיפורים. על חלקו בהכנת כלי המלחמה של צה"ל קיבל, עם פרישתו מהתפקיד, מכתב הערכה מהרמטכ"ל רב-אלוף דוד אלעזר שבו נאמר: "הנך מסיים היום את תפקידך כקצין חימוש ראשי לאחר שבע שנים. היו אלה שבע שנים קשות וטובות לחיל-החימוש ולך אישית – פקדת על החיל במלחמה ובתקופות רגיעה והתעצמות. חיל-החימוש עמד בתקופות אלה במבחנים רבים וחמורים, ובהנהגתך מילא את משימותיו בהצלחה. רב חלקך ברמה הטכנית הגבוהה שהשיג החיל באחזקה השוטפת של כלי המלחמה, בשיקומם ובהסבתם, ובקליטת נשק חדש וחדיש. על פועלך זה קבל הערכתי, וברכתי להצלחה בהמשך דרכך". בשנת 1975 מונה חיים עוזר למדען הראשי בצה"ל, ואחר-כך היה עוזר ראש אג"א לתפקידים מיוחדים; בין השאר טיפל בשילוב נערים טעוני-טיפוח בצה"ל. במרוצת שנות שירותו בצה"ל עבר קורסים מקצועיים וצבאיים רבים בארץ ובחו"ל. ביום י"ח באדר ב' תשמ"א (24.3.1981), נפל תת-אלוף חיים בעת שירותו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אם, בת ואחות.