דומיניץ, מינה

בת רחל ויעקב-מאיר. נולדה בשנת תרנ"ז (1897), בסלונצק שברוסיה. בשנת 1925 עלתה עם בעלה ושני ילדיה, בן ובת, לארץ-ישראל. כעבור שנים, באוגוסט 1933, התיישבה המשפחה בכפר גבתון, ישוב חקלאי מבודד ליד רחובות. המשפחה, שבינתיים נולדו בה שלושה בנים ובת נוספים, הכתה שורשים בכפר ופיתחה בו רפת ולול שקיימוה בכבוד. במאורעות 1936-1939 שימש כפר גיבתון עמדה קדמית להגנת המושבה רחובות מצדה הדרומי- מערבי ואנשי המושבה וחברי ה"הגנה" שבגיבתון היו יוצאים לאחר יום העבודה לשמירה לאורך גדר הבטחון שהקיפה את הכפר. מינה, אף היא חברת "הגנה", מילאה את חובתה בשמירה וגם במתן עזרה ראשונה לנפגעים. בט' באדר תרצ"ט (28.2.1939) התקיפה כנופיה ערבית את הכפר. הלילה היה סגריר וחשוך ולמרות ההתנגדות המזויינת מצד המגינים הצליחו כמה מאנשי הכנופיות לחדור לבתים הקיצוניים. הם חדרו גם לבית משפחת דומיניץ שעמד בשורת הבתים האחרונה במערב הכפר, דקרו למוות את מינה ושניים מבניה ופצעו קשה בן שלישי. האב ברוך שהה באותו זמן בבית-החולים לאחר שנפצע בתאונת דרכים וכך ניצל. כן ניצלה בתו השנייה שהיתה אותו זמן בבית הבראה לאחר מחלה קשה. מינה הובאה למנוחת עולמים בבית הקברות ברחובות ונטמנה בשורת הקברים של קדושי המאורעות. הניחה בעל ובת. שמה הונצח בספר "רחובות" ובחוברת "תלמים".