fbpx
דולגין, משה

דולגין, משה


בן פרידה ומרדכי, נולד ביום י' באב תר"ץ (4.8.1930) בתל-אביב ולמד בבית-הספר העממי "תל-נורדוי". לאחר שסיים בהצטיינות את בית-הספר המקצועי על שם מכס פיין החל לעבוד במסגרות ונעשה לעובד העומד ברשות עצמו. משה היה חבר בגדנ"ע והשתתף בכל האימונים והתרגילים. מאז שנת 1946 השתתף בשמירה ופעולות-ביטחון שונות ואת התפקידים שהוטלו עליו מילא באחריות ובדייקנות עד יומו האחרון. שירת בחטיבת "גבעתי", היה חייל למופת ובוטח בכוחו. את אמו הדואגת הרגיע במלים אלה: "אפילו נגד טנק יכול אני להילחם". ביום א' בטבת תש"ח (14.12.1947) יצאה מפתח תקווה שיירה בת שבע מכוניות עם 48 אנשי תגבורת לבן שמן. כדי להפתיע, נסעה השיירה לא בדרך הרגילה, אלא דרך מגדל צדק ובית נבאללה. השיירה הצליחה להתקדם למרות אש שנורתה עליה ממספר מקומות ותקלות שאירעו לכלי הרכב. בהגיעה למחנות הצבא בבית נבאללה נפתחה עליה אש כבדה על-ידי יחידה של הלגיון הערבי שהיתה במקום. בקרב זה נפל. משה הובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. דפים לזכרו נתפרסמו בספר "איך נפלו גיבורים" ובספר "מתוכנו יצאו" – לזכר תלמידי ביה"ס "תל נורדוי" שנפלו במערכות ישראל, בהוצאת הורי הבנים וביה"ס "תל נורדוי", אייר תשכ"ה – 1965.

דילוג לתוכן