דולגין, יעקב (‘בוזיק’)

בן מרדכי ז"ל ופרידה. נולד ביום י"א באייר תרפ"ז (13.5.1927) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי 'תל-נורדוי' וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון המקצועי ע"ש מכס פיין שבתל-אביב. יעקב היה לתמיד חרוץ ומוכשר ואת לימודיו סיים בהצטיינות. הוא אהב מאוד מלאכת-כפיים והיה חרט מעולה. בגלל מחלת-עור בידיו נאלץ לנטוש את מקצוע החרטות והתחיל לעבוד כנהג בקואופרטיב להובלה 'שלב'. ברבות-הימים היה למנהל העבודה בנמל תל-אביב מטעם הקואופרטיב. בשנת 1950 נשא יעקב לאישה את דניאלה לבית אבי-עד, וכעבור זמן נולדו להם שתי בנות – צביה ואיריס. בשנת 1959 עזב יעקב את הקואופרטיב והתחיל לנהל את המשרד המאוחד להובלה בנס-ציונה. הוא הצליח מאוד בתפקידו החדש, ובזכות מסירותו ונאמנותו לעבודה אהבוהו מעסיקיו והעריכוהו. יעקב היה אב מסור ובעל למופת וגילה חום ומסירות לחיי המשפחה. יעקב היה חבר בארגון 'ההגנה' והתמחה בחבלה. בשנת 1948 במלחמת השחרור, נפל אחיו, משה ז"ל, בקרב בדרך לבית-נבאללה, ובעקבות זאת שוחרר יעקב משירות בצה"ל ועסק בתעשייה האוירית. כעבור-זמן כשעודכנו רשימות-צה"ל, נקרא לחזור ולשרת כנהג-משאית בחיל-ההספקה. הוא נטל חלק במבצע סיני וגילה מסירות רבה לתפקידו. מפקדיו המליצו עליו כמועמד לקורס-קצינים. הוא סיים את הקורס בהצלחה והמשיך לשרת בחיל-ההספקה. במשך השנים התקדם בסולם הדרגות ובמלחמת ששת-הימים הועלה לדרגת סרן. יעקב נקרא מדי-שנה לפרקים ממושכים של שירות-מילואים ובמלחמת יום-הכיפורים גויס לשישה חודשים. הוא הקים את פלוגת המכולות בצה"ל ולאחר המלחמה המשיך לשפר ולטפח את הפלוגה. מפקדיו ופקודיו העריכו אותו והיללו את פועלו. ביום ב' בניסן תשל"ז (21.3.1977) נפל יעקב במילוי תפקידו בעת שירות-מילואים פעיל. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבנחלת-יצחק. השאיר אחריו אישה, שתי בנות, אם ואחות. לאחר מותו הועלה לדרגת רב-סרן. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "רס"ן יעקב היה איש למופת, מפקד לדוגמה, חבר ורע לכל חבריו ופקודיו. דרכו ביחידה תשמש קרן-אור שלאורה נמשיך את אשר ראה כייעודו במסגרת שירותו בגדוד"