דויקו, שאול

בן יעקב ורוחמה. נולד ביום א' בטבת תשי"א (10.12.1950) בקזבלנקה שבמרוקו. משפחתו עלתה ארצה בשנת 1958. שאול התחיל ללמוד בבית הספר על שם ביאליק וסיים את לימודיו היסודיים בבית הספר הדתי "ישורון" – שניהם בחולון. המשיך ללמוד בבית הספר התיכון הדתי "יבנה", אף הוא בחולון, עד לבחינות הבגרות. הייתה בו מידה של רצינות ונימה של כובד ראש ושל עצבות הייתה נסוכה על פניו. בראשית נובמבר 1969 גויס לצה"ל והתנדב לשרת בחיל הרפואה. הוא רצה להיות חובש ותכנן כי לאחר שחרורו משירות סדיר ילך ללמוד רפואה. רוב הזמן שירת באזור התעלה וחופשותיו היו נדירות וקצרות. בחופשותיו היה חסר שקט ודאג למתרחש בחזית. קשה היה לו להשלים עם היעדרות מתפקידו, עם עזיבתו את הזקוקים לו. הוא לא סמך על החובשים שמילאו את מקומו. הוא היה דתי, במלוא מובן המילה: היה ראשון לצאת לתפילה והקפיד על מצווה קלה כעל חמורה. גם בתנאים הקשים, בקור ובחום, במחנה ובשדה, היה משכים קום, כדי להניח תפילין. מעולם לא עשה כן, חס ושלום, על חשבון פעילות אחרת: "כחייל חייב אני מה שמחייב את כל החיילים; כדתי, מחייב אותי מה שהתורה מחייבת, ואין חובה מבטלת חובה". יחסו למקום היה דומה ליחסו לחבריו. מעולם לא הלבין פני חבר ברבים. אך גם לא נרתע מהוכיח את הטעון הוכחה. ביום כ"ח באייר תש"ל (3.6.1970), נפל במעוז ליד קנטרה, על גדת התעלה, מכדור של צלף אויב, שעה שנחפז להגיש עזרה לפצוע וחשף עצמו לאש האויב. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. מפקד היחידה כתב להוריו במכתב התנחומים: "קרוב לשנה שירת בנכם ביחידתי והתבלט כחייל מסור ביותר בתפקידו. היה חובש נאמן, בעל תפיסה מהירה ורצון להתקדמות". משפחתו הכניסה ספר תורה על שמו לבית הכנסת של בית הספר התיכון בו למד בחולון.