דויטש, ולטר

בן אידה ולודוויג, נולד ביום י' בשבט תרע"ה (25.1.1915) בווינה, בירת אוסטריה. היה בעל השכלה גבוהה בתחום הטכניקה. כשהנאצים השתלטו על המדינה עמד לסיים את לימודיו בטכניון בווינה כמהנדס חשמל. ולטר היה מן הכלואים במחנה בוכנוואלד וזכה להיות בין האחרונים שעזבו את הגולה הדוויה ההיא ערב פרוץ מלחמת-העולם. בחודש מרס 1939 הגיע לארץ והשתדל תוך קשיים חיצוניים רבים להשלים את השכלתו הטכנית. היה איש משכיל ובקי במדעים, חבר טוב ואוהב-אדם. סגולותיו אלה התבלטו עוד בימי שהותו במחנה בוכנוואלד, עת נהג לקחת עליו סבל קשה ביותר, כדי להקל על אסירים אחרים, ורוח זו פיעמה בו עד יומו האחרון. בשנת 1941 התנדב לצבא הבריטי, אך לא יכול להסתגל לסביבה זו. הדבר השתנה עם הצטרפותו לבריגדה היהודית. עם השחרור חזר ללימודיו בטכניון בחיפה וסיימם, אף התקבל לעבודה בבתי-הזיקוק בחיפה. נשאר חבר ה"הגנה" והשתתף בפעולותיה בחיפה עד לגיוסו המלא. ולטר שירת בחטיבה 7, שהוקמה במחצית השנייה של מאי 1948 והוטלה לקרב לפריצת הדרך לירושלים באזור לטרון. נפל בהתקפה השנייה על מערך הלגיון בלטרון (מבצע "בן נון ב'"), ביום כ"ב באייר תש"ח (31.5.1948) ונקבר בנען. הלך לעולמו ערירי. ביום ב' בסיוון תש"י (18.5.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.