בן אביגייל וטלגום. אריק נולד בברית המועצות, בדגסטן שבצפון הרי הקווקז, ביום כ"ח בחשוון תשמ"ט (8.11.1988). ילד שני במשפחה ולו שלוש אחיות – סוזנה, אדר מזל ומיכאלה. בסוף שנת 1992, כשאריק היה בן ארבע שנים, המשפחה עלתה לישראל. הם גרו זמן מה בבאר שבע, אחר כך באופקים ואז עברו לאור עקיבא. אריק החל את לימודיו באור עקיבא, בבית הספר על שם חנה סנש. בכיתות ג' ו-ד' למד בבית הספר על שם נחמיה תמרי בעיר והמשיך לבית ספר "אלונים" בפרדס חנה, שם סיים את לימודי היסוד. אריק המשיך ללמוד בפרדס חנה, בבית הספר החקלאי, עד כיתה ט', ומשם עבר ללימודי תיכון בתנאי פנימייה בכפר הנוער "נירים" בבוסתן הגליל, סמוך לעכו. בכפר הנוער שבצפון הארץ אריק למד עד סוף י"ב, בלט בלימודיו וזכה בכמה וכמה פרסי הצטיינות, ביניהם פרס ממכון ויצמן למדע ופרס על הצטיינותו בלימודים ותרומתו בפנימייה. בין פעילויותיו של אריק בפנימייה בלט העיסוק בהדרכה: לאחר שבנעוריו הוא השתתף, בהיותו במתנ"ס אור עקיבא, בקורס למדריכים צעירים (מד"צים), בנירים הוא השתמש בכישוריו והיה חונך של צעירים מבתים בעייתיים. הוא הדריך את הצעירים באהבה רבה, תמך בהם רבות והמשיך בכך גם במהלך השירות הצבאי שלו. אריק היה ילד ביישן ונבון, סיפרה אחותו סוזנה, אשר התפתח וגדל להיות נער מלא בשמחת החיים. ילד של משפחה היה, אוהב ואהוב, הקפיד לכבד את כולם ותמיד היה נכון לעזור לכל אדם מבלי לצפות לתמורה. מעל לכול, הדגישה האחות, אהב אריק את אמו אביגייל. במקביל ללימודים אריק הירבה לעסוק בספורט והצטיין בכך, כפי שהעיד מבנה גופו האתלטי. בין היתר הוא התאמן באמנויות לחימה שונות. אריק אהב מאוד לטייל בטבע, ובמיוחד במדבר. אהבה זו העבירו לו הוריו, שבכל הזדמנות לקחו את המשפחה לטייל בארץ, טיולים שהרבה פעמים כללו מחנאות בשטח. "שם, בטבע, הוא מצא שקט ורוגע כשהיה צריך אותם", סיפרה אחותו סוזנה. לאריק גם הייתה גישה מיוחדת לחיות. הוא אהב לטפל בהן ובהיותו בכפר הנוער אף יזם הקמת חוות חיות במקום. בשעות הפנאי אריק אהב לקרוא, ואף נהג לכתוב בעצמו – בבית המשפחה נותרו שירים ויומן שכתב, וכן שירים שהקליט באולפן. הוא גם אהב מאוד לצייר, והבית מלא בציורים רבים פרי מכחולו. בתום לימודיו אריק התגייס לצה"ל ושובץ לחיל האוויר. הוא עבר קורס חובשים, אותו סיים בהצטיינות. בהמשך אריק הוצב בבסיס עובדה בנגב בתפקיד מפקד אסירים. במהלך השירות הוא התקדם לדרגת רב-טוראי. אריק נפל בעת מילוי תפקידו ביום י"ב בחשוון תשס"ט (10.11.2008). בן עשרים בנפלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין באור עקיבא. הותיר הורים ושלוש אחיות. כתבה סוזנה: "אריק היה נער, בחור, גבר עם המון שמחת חיים ותובנות עמוקות, שאפילו המבוגרים לעתים לא מגיעים אליהן. הוא תמיד יחסר לנו. הוא היה קרן שמש בכל יום, גשום או בהיר. החיוך שלו עשה הכול …" ספדה לאריק אחותו: "אריק אח יקר שלי. הלכת לעולמך והשארת חלל גדול בליבנו. הגעת לעולמנו, שינית ונגעת בכולנו. היית תמיד אהוב על כולם, אדיב, מנומס, גבר לתפארת, ואין מי שיגיד אחרת. בכל פעם שנסתכל בתמונותיך נראה איך נשקף חיוכך, החיוך השובב והמתוק הזה שגרם לכולם לחייך איתך. אמנם לא ראית את כל מה שרצית לראות, אך חיית חיים ללא חרטות. לא ראית מדינות אחרות, לא ראית את אחיותיך מתחתנות, אך בעשרים שנות חייך הקצרים הספקת לשנות הרבה מאוד דברים. נטעת בכל אחד מאיתנו גרעין של אהבה אמיתית, שאותה נטפח ונשמר ושתהפוך לחזקה וגדולה. אתה לא תיכנס יותר לבית המשפחה, תרקע בנעליך ותקרא לאימא, תיתן חיבוק ליטוף ונשיקה. לא תצא יותר עם אבא לדיג, ולא תשתו בירה ביחד. לא תספר יותר לאחיותיך בדיחות ולא יהיה עם מי להתווכח על כל מיני שטויות. אין יותר למי לחכות שיחזור מהצבא. אריק אחי היקר, נלקחת מאיתנו, הלכת לעולם אחר, אני מקווה שטוב יותר. לימדת את כולנו לקח חשוב – לאהוב אחד את השני כל עוד יש אפשרות, כי אין לדעת אילו הפתעות מתכנן לנו העתיד. אח יקר, אותך לא נשכח לעולמים. נזכור ונאהב אותך חבר, ידיד, אדם, אח ובן יקר". במלאת שנה לנפילת אריק נערך ביוזמת המשפחה טקס זיכרון באור עקיבא, בהשתתפות מאות אנשים. ברחבת הכניסה לאולם הוצבה גלריה מיוחדת: תעודת הזהות של אריק הונחה על אחד השולחנות יחד עם תמונות מילדותו ומבגרותו, תעודות הצטיינות מפעילותו ההתנדבותית ותעודת הבגרות שלו. בעיתון העירוני "גפן" פורסמה ביום 13.11.2009 כתבה על הטקס, ושולבו בה תמונות של אריק ושל הגלריה שהוצגה לזכרו. סוזנה, אחותו הבכורה של אריק, אמרה: "שנה עברה מאז עזבת והלכת לעולם אחר, מקווה שטוב יותר … לא היו בינינו הבדלים, תמיד גידלו אותנו כזוג תאומים. כעת, מה יהיה כשאני לבד בלעדיך? אני מרגישה חשופה. אני אוהבת אותך, אתה כל כך חסר לי". רבים, בני משפחה, מורים וחברים, העלו בטקס זיכרונות שלהם מאריק. נציג "נירים", ניר אלבז, אמר: "אני רואה את החיוך והשמחה וקשה לי להשלים עם מה שקרה. זה לא יכול להיות, זה לא נראה ונשמע הגיוני". אושרית, חברתו של אריק: "אני רוצה שתדע שלא שכחתי אותך. אני מתפללת בשבילך. קשה לי לדבר עליך בלשון עבר". בין הדוברים היה גם ראש העיר, שמחה יוסיפוב: "אני גאה באריק דוידוב, כאדם, כחייל, כבן למשפחה אוהבת. אריק שינה את חייו. הוא למד בפנימייה, עשה שינוי דרסטי והשיג הישגים". אלכס חסין, חבר של אריק, כתב שיר לזכרו, המתחיל במילים: "שלום אחי / שוב עלה בי רגע / רצון לחבק אותך / ביקשתי רק לחלום". השיר הולחן ע"י מאיר גאווי ובוצע בטקס ע"י איציק עובדיה. בהמשך הטקס הקריא אלכס שיר נוסף שכתב על חברו הטוב. אריק מונצח בבית יד לבנים באור עקיבא ובאנדרטה המרכזית לנופלי חיל האוויר, בהר הטייסים הסמוך לבית שמש.
